מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים
על "חייה ותן לחיות" ונחמדות ולא נחמדות
מה זה ה"חייה ותן לחיות" שדיברתי עליו קודם ואיך זה קשור לנחמדות וללא נחמדות? "חייה ותן לחיות" זה שלא מנסים לכפות את הרצון שלנו על אחרים, וגם אם יש דברים שלא מוצאים חן בעינינו, זה לא אומר שהם לא צריכים להיות. חלק מזה כתבו כאן במאמר הרביעי, על איך שאתם חיים. אם מנסים לכפות את הרצון, זה עניין של צורך בשליטה. ואז, כשלא משיגים מה שרוצים, יש כעס והתמרמרות ותיסכול, ואלו רגשות שליליים שלא עושים טוב, ואז גם אי-אפשר להיות נחמדים לא לעצמנו ולא לאחרים.
מה שהכי אנ'לא מבין זה, שממילא הכעס והתסכול לא עוזרים לכם להשיג את מה שאתם רוצים, וזה ברור, כי הרי ידוע שאי-אפשר להשיג הכל. אז בשביל מה זה טוב?
הטבע נתן לנו כעס ותוקפנות לא בשביל להשיג שליטה, אלא בשביל לשמור על החיים. להגן על עצמנו. גם דיברו פה במאמר השני על דחף ההישרדות "הילחם או ברח", שזה הפחד, ושהביטוי שלו זה כעס ותוקפנות. סתם להתעצבן רק בגלל שלא רוצים שמשהו יהיה או בגלל שלא משיגים מה שרוצים, זה לא נותן כלום.
אצלינו כעס ותוקפנות מתעוררים רק כשאנחנו בסכנה, כשרוצים לחטוף לנו את האוכל, או דברים כאלה. אבל אם מישהו שלפני דקה רבנו איתו עבר לחצר אחרת, זה כבר לא אכפת לנו. איך שהוא הלך, אנחנו חוזרים ומתרווחים, מתחילים ללקק את עצמנו בנחת, "תופסים ראש", כמו שאומרים.
אם מבינים שיש מיליוני רצונות בעולם, ושזה לא הגיוני לצפות שרק רצון אחד ישלוט, אפשר פשוט להתעלם ממה שלא מוצא חן בעינינו, לשכוח אותו, ואז הוא מפסיק להטריד, ואז אפשר לחיות יופי. לא יודע מה איתכם, אבל לי זה נשמע נורא הגיוני. ואני חוזר לַנוּחְ. שבת שלום.
