מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים
תחשבו קצת על הרס הסביבה
ביומן הקודם דיברתי על הרס הסביבה ובתי הגידול של בעלי החיים. אז הנה לכם דוגמה עצובה, שהופיעה היום ב"הארץ", מאת ג'ון ספרינג [ניו יורק טיימס]. אני מביא כאן חלק מהכתבה, ואנ'לא חושב שצריך להגיד יותר מזה…
"לא מדובר בשנה הקשה הראשונה של כלב הים הנזירי, שעל פי הערכות אוכלוסייתו הצטמצמה ב-60% מסוף שנות ה-50, לכ-1,200 פרטים. לדברי באד אנטונליס, ראש המחלקה להגנה על מין זה ב"שירות הדיג הימי הלאומי", "המין נמצא כעת במשבר. האוכלוסייה עלולה להצטמצם אל מתחת לאלף בחמש השנים הבאות". לכלבי הים הבוגרים פרווה בצבע אפור כהה, והם יכולים להגיע לאורך של 2.4 מטר ולמשקל של יותר מ-280 קילוגרם. הם יכולים להיאבק בהצלחה, בתגובה להתגרות, בכרישים – אך מול בני אדם מאבקם קשה הרבה יותר.
כלב ים נזירי. תצלום:אי-פי
במאה ה-19, בני אדם רבים שעברו דרך הארכיפלג הצפון-מערבי, שברובו אינו מיושב, הרגו את כלבי הים כדי להשיג את בשרם, את השומן שלהם ואת עורם. בעת מלחמת העולם השנייה ולאחריה, הפעילות הצבאית באזור דחקה את כלבי הים מהחופים הגדולים המוגנים על ידי שוניות אל חופים קטנים יותר – שבהם הגורים אינם מוגנים מגלים גבוהים ומשיני הכרישים.
ב-1976 הממשל הפדרלי אסר על כל הפרעה לכלבי הים, במסגרת החוק להגנה על בעלי חיים בסכנת הכחדה והחוק להגנה על יונקים ימיים… ועדיין, השפעת המין האנושי היא בלתי נמנעת. אשפה נסחפת לחופי הארכיפלג מדי יום, וכלבי הים עלולים להסתבך בתוכה ולרעוב או לטבוע; עליית גובה פני הים מאיימת להטביע את החופים המועדפים על החיות, ומחלות שהועברו אל כלבי הים המעטים שנמצאים באיים המרכזיים של הוואי מכלבים, מחתולים ומחיות משק מופצות גם לאיים אחרים. אך האיום המרכזי על כלבי הים הוא שיעור תמותת הגורים." הכתבה המלאה ב"הארץ" און-ליין, מהדורת הדפוס [לא יודע למה, אבל הקישור לא כל-כך עובד אפילו שהוא נכון].
