דליים סדוקים
לאישה סינית באה בימים, היו דליים גדולים תלויים בשני צידי האסל, שהיא נשאה על צווארה .
באחד הדליים היה סדק בעוד שהשני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו. בסוף הדרך הארוכה מן המעיין לבית, הדלי הסדוק הגיע מלא בחציו.
במשך שנתיים תמימות הביאה האישה מדי יום ביומו, דלי וחצי מים לביתה. הדלי המושלם היה גאה, כמובן, בהישגים שלו, אך הדלי הסדוק, המסכן, התבייש במומו והיה אומלל, כיוון שהצליח לבצע רק מחצית מייעודו.
לאחר שנתיים של מה שנראה ככשלון מר, פנה הדלי הסדוק לאישה ליד המעין ואמר לה: "אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה".
האישה הזקנה חייכה ואמרה: "האם שמת לב שיש פרחים לאורך השביל, בצד שלך, ואילו בצד השני- אין? המום שלך מוכר לי מאז ומתמיד, ולכן טמנתי זרעי פרחים בצד שלך, ובכל יום שאנו צועדים הביתה, אתה משקה אותם. במשך שנתיים אני יכולה לקטוף פרחים יפים אלה, כדי לקשט את השולחן. ולולא היית כמו שאתה, לא היה היופי הזה מעשיר את הבית".
לכל אחד מאיתנו יש מום מיוחד, אך הסדקים והמומים שלנו הם שעושים את החיים יחדיו מעניינים ומספקים כל כך .
[תודה לאלישבע מגריל]
תגובות
מוצלח מאד.
החכמה היא לדעת להכיר במום ולדעת להפוך אותו לבעל ערך .תודה .
(-:
פשוט מעלה חיוך על השפתיים. .
תודה אמירה
סיפור יפה.
זה כמו שמניחים עציץ מתחת לצינור המטפטף של המזגן..
ניסיתי לתרגם את זה לבני אדם והאמת היא שלא הצלחתי. אני מבינה את הרעיון אבל לא הצלחתי לחשוב איך ליישם אותו. אני צריכה עוד לחשוב
אבל הבעיה אינה בדלי הסדוק, אלא של זה שצריך להסתובב עם אסל בלתי מאוזן.
ואולי אין כאן כלל בעייה? כי אולי החיים אינם מאוזנים? ואולי זה מה שיפה בהם? שבצד התכליתיות החומרית יש בהם גם משהו בשביל הנפש?
אם מדובר במשל שבא להראות לנו עד כמה החיים יפים ואיך אפשר למצוא תועלת בכל מום, המשל מקסים ויפה, על זה אין ויכוח. בתור אחד שמסתובב שנים עם אסל בלתי מאוזן, הייתי מצפה מהזקנה שתלמד אותנו באותה הזדמנות איך הצליחה להגיע עד הבית בלי שהדלי המלא יערער את שיווי המשקל של האסל וישפך לרצפה, זה לדעתי חשוב יותר מהשקיית הפרחים.
אבל הזקנה לימדה אותנו…
היא פשוט התאימה עצמה לנסיבות.
הזקנה מיקמה את עצמה כל הזמן בנקודת שיויי המשקל של המוט עם שני הדליים .
ואם מתאים לך אתה מוזמן לשנות את נקודת המבט שלך .
כמו שכתבה נינה.