הַעֲשָׁרָה מאת: אפרת שטרן
בָּרֶגַע שֶׁסּוֹגְרִים תַּ'גָּן
אִמָּא מוֹפִיעָה –
וְלְחוּגֵי הַעֲשָׁרָה
אוֹתִי הִיא מַסִּיעָה:
בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲנִי הוֹלֵךְ
לְחוּג כְּתִיבָה יְצִירָתִית,
בְּיוֹם שֵׁנִי – לְסַיִף
וְסִפְרוּת הַשְׁוָאָתִית.
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי יֵשׁ קוֹנְטְרַבַּס וְג'וּדוֹ וְצִלּוּם
וְגֵיאוֹלוֹגְיָה, מוֹרְפוֹלוֹגְיָה, חוּג בִּשּׁוּל – וְזֶה עוֹד כְּלוּם!
בְּרְבִיעִי – יֵשׁ חוּג שַׁחְמָט וְגַם מִשְׁפָּט בֵּינְלְאֻמִּי,
בְּחֲמִישִׁי – יֵשׁ לִי סַדְנָה אֵיךְ לְשַׁפֵּר דִּמּוּי עַצְמִי,
בְּיוֹם שִׁשִּׁי כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת כְּבָר נוֹעֶלֶת אֶת הַגָּן
לוֹקְחִים אוֹתִי הוֹרַי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּקוּרְס נַדְלָ"ן,
וְבְּחֻפְשַׁת הַקַּיִץ הֵם שׁוֹלְחִים אוֹתִי לְחוּ"ל –
כִּי הָאַנְגְלִית שֶׁלִּי זְקוּקָה דָּחוּף לְסָאמֶר סְקוּל
אֲבָל תִּרְאוּ שֶׁכְּשֶׁאֶגְדַּל וְאֶהֱיֶה אָדוֹן,
עִם בַּיִת בְּנֵה-בֵּיתְךָ וְאוֹרְגִינָאלִים בַּסָּלוֹן
אֲנִי אֶלְבַּשׁ כָּל בֹּקֶר חֲלִיפָה וְעֲנִיבָה,
אֶצְעַק לַגְּבֶרֶת: "סְוִויטִי, אֲנִי רָץ לְיְשִׁיבָה!"
וְאָז אֶסַּע לְגַן הַשַּׁ'שׁוּעִים הֲכִי גָּדוֹל –
וְעַד הַלַּיְלָה שָׁם אֵשֵׁב
בְּתוֹךְ
אַרְגַּז
הַחוֹל.
[תודה לאלישבע מגריל]
תגובות
מצוין זה.
הדבר המקסים הזה נכתב ע"י אפרת שטרן,
נראה לי שנשמט הקרדיט שבהחלט מגיע לה.
קיבלתי את זה במייל, ללא ציון שם הכותב.
בהחלט מגיע מלוא הקרדיט למי שכתב זאת.
תודה, שלומית, על ההערה, ואוסיף את שם המחברת בטכסט עצמו.
מעורר מחשבה איך כל ההתפתחות הכפויה על ילדנו כנראה עוזרת לנו לא לשבת איתם קצת ולראות גם את עצמנו