ב"הארץ"התפרסמה היום כתבה של ג'ון טירני מה"ניו-יורק טיימס" שכותרתה: "החיים שלנו, המשחק שלהם". הכתבה עוסקת בתיאוריה של ניק בוסטרום, פילוסוף מאונ' אוקספורד, וזו אומרת: אנחנו חיים בתוך הדמיית מחשב של מישהו אחר. משהו כמו מטריקס, אבל בשינוי קל: אין לנו בכלל גוף. בערך כמו תוכנת ה-second life. אנחנו מתקיימים בתוך מעגלי מחשב.
לדעתי הרעיון הזה אינו חדש, הוא מוצג בצורה נפלאה כבר ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".
מה שמרתק בעיני הוא, שעל רקע תורת האבולוציה, עדיין מתקיימים ניסיונות לחפש בורא ראשוני, בעל כוונה ותכלית, ותוך כך להשיב על שאלת משמעות החיים במובנה המסורתי. כלומר – לחפש משמעות לחיים מחוצה לנו, באיזו תכלית שיועדה לנו על-ידי מישהו אחר.
תגובות
נו 'סדר
הרעיון ישן מאוד, הוא וריאציה של תיאורית "המוח במיכל" שנהגתה במחצית הראשונה של המאה ה-20, שהוא בעצמו וריאציה של טיעון "השד המתעתע" של דקארט במאה ה-16
הקישור ל"שד המתעתע" של דקארט מעניין. לא חשבתי עליו.
זה עדיין סביב צורך להיות נשלט.
זה עוד הסבר (הגיוני יותר או פחות) שהוא ברמה המערכתית כאילו. נסיון למצוא סדר בבאלאגן וכו', לא?
זה מזכיר בהיבט מסויים גם את משל המערה של אפלטון.
נשלט זו אולי מילה חזקה מידי. הייתי נעזרת כאן בניטשה: הצורך בתחושת חסות והגנה בעולם ללא משמעות, כאוטי.
כן, זה ניסיון למצוא קוסמוס [=סדר] בכאוס.
ואת צודקת. גם משל המערה הוא החיפוש אחר ההבחנה בין התעתוע והאשלייה לאמת.
אפשר היה לחשוב שבעולם הייטקי באמת לא יוותר מקום לבורא. ובכל זאת אנחנו לא מוותרים על האפשרות שאולי…בכל זאת…
ותוך כדי הכתיבה עלה בדעתי שאולי בכך אנחנו גם מעניקים לעצמנו מעט מתכונות הבורא? כי הרי גם אנחנו יוצרים תוכנות…???
בוודאי שאנחנו מעניקים לעצמנו מעט מתכונות הבורא.
אבל לא בגלל שאנחנו יוצרים תוכנות אלא בגלל שאנחנו "בוראים" את…הבורא!
אהבתי את ה"טוויסט" הזה.
(-:
נינה, נושא קיומו של הבורא שאליו התייחסת עומד בפני עצמו. מה דעתך על הטעון האונטולוגי של אנסלם הקדוש (שבו השתמש גם דקארט)?
את המאמר נשוא ההתיחסות כתב John Tierney בניו יורק טיימס ב14 לאוגוסט. ניתן לקרוא אותו בכתובת:
http://www.nytimes.com/2007/08/14/science/14tier.html?ex=1188014400&en=259bef406ca837c7&ei=5070
את הרעיון שאנו חיים במציאות מדומה הביע אפלטון במשל המערה הרבה לפני דקארט.
התרגיל המחשבתי של המוח בחבית נכתב על ידי דניאל דנט (Dennet) בשנת 1978 ומתייחס לבעית הגוף והנפש. התרגיל מאפשר להפריד בין גוף לנפש. המאמר נקרא Where am I וניתן לקרוא אותו ב:
http://www.cs.umu.se/kurser/TDBC12/HT99/Dennett.html
לבסוף, ניק בוסטרום המוזכר בכתבה עוסק בשאלה של עתיד האדם. האדם הופך לאדם משולב הכולל חלקים מלאכותיים וניזון בתרופות למשל. בעתיד על פי דעתו של בוסטרום תהיינה מכונות אשר תהיינה מתקדמות יותר מהאדם ותחלפנה את האדם בתהליך האבולוציוני.
גישה זו שייכת לזרם שאומר שהמחשבים יחליפו את האדם בעתיד. כנגד גישה זו ידוע התרגיל המחשבתי של ג'ון סרל שמראה שהאדם מכיל מרכיב של משמעות שאין למחשב (לפחות בתקופתנו).
נראה שיש כאן חומר לארבע כתבות (לפחות)….
אכן יש כאן חומר להרבה כתבות. (-:
הטיעון האונטולוגי של אנסלמוס, ודקארט, הם מה שנקרא "ההוכחה האונטטולוגית למציאות האל". הוכחה זו נשענת על רציונליות טהורה, ועל הרציונליות אתה יכול לקרוא ב-
http://www.notes.co.il/nina/23650.asp
הגישה של אנסלמוס, שהיא אפלטונית, מבוססת על העיקרון שהמהות, האידיאה, קודמת ליישות.
תומס לעומתו, שהוא אריסטוטלי, דוחה את הטיעון האונטולוגי, מכיוון שלתפיסתו היישות קודמת למהות.
באשר לג'ון סרל – למיטב ידיעתי גישתו דווקא מאפשרת אדם-מכונה, מכיוון שהוא עושה רדוקציה של כל הרגשות לתהליכים חשמליים-כימיים במוח.
תודה נינה. לא חשבתי על החיבור בין רציונליות לטעון האונטולוגי. אחרי שהערת על כך זה נראה ברור, וגם מדגים פרדוקס הנובע ממהלך רציונלי – בהתאמה למה שכתבת בקישור שציינת.
לגבי סרל, התייחסתי לתרגיל המחשבתי של סרל ולא לסרל. התרגיל המחשבתי של סרל יכול להתפרש כרצוננו.
אני מודה שהתרגיל המחשבתי זכור לי מאוד במעורפל. אבדוק. תודה.
אם הייתי פורס את ההיסטוריה מהיום.
של הכל, יהודים, לבנים, שחורים, אנשים, חיות, צמחים, כוכבים וכו'.
עץ המשפחה הזה של הכל היה מתכנס(מההווה להתחלה) ומצביע לכיוון אחידות בראשיתית משוערת ומסתורית.
אם הייתי פורס את הסיפור שלי .
מההתחלה המשותפת לכל, דרך כוכבים, צמחים, חיות, אנשים שחורים, לבנים, יהודים, חילוניים וכו'.
השורשים המשפחתיים שלי היו מתכנסים(מההתחלה להווה) ומצביעים לכיוון אחידות בראשיתית משוערת ומסתורית.
בסיפור הראשון אני כמו חול על שפת הים, אפסי בין שווים.
בסיפור השני אני נזר הבריאה, ראשון וזר.
מי אמיתי יותר?
קטע יפה. (-:
אבל – לא רואה את ההבדל בשני הסיפורים. לדעתי מכיוון ששניהם מתכנסים לאחידות הבראשיתית המשוערת והמסתורית, בשניהם כולנו שווים, כמו החול.
את מתייחסת לתורת האבולוציה כאילו הייתה מסך רחב שעל הרקע שלו מתרחשים כל מיני דברים מוזרים כמו חיפוש אחר בורא ראשוני וכאלה. רק להזכיר לך, האמונה בבורא ראשוני קודמת ומושרשת בתודעה הקולקטיבית והפרטית כאחת. אם כבר, תורת האבולוציה היא אפיזודה על רקע האמונה בבורא חיצוני.
אני לא אומר את זה בתור בנאדם דתי שמאמין או מחפש בורא כזה, זו פשוט עובדה, מספר האנשים שמחזיקים מתורת האבולוציה הוא אפסי לעומת המאמינים בבורא חיצוני.
מה שלומך? יופי לשמוע ממך.
שתהייה לך שנה נפלאה.
אתה צודק. עבורי האבולוציה היא הרקע. בעיני זה הסבר ההגיוני היחיד שקיים כרגע. עם זאת – אני חושבת שזה לא מבטל קיום של מה שמכונה "בורא". אלא שאני מתייחסת לבורא במובן של משהו קדום מאיתנו, ולא במובן של משהו שיצר אותנו ומנהל את חיינו.
ועוד מחשבה שעלתה בי כרגע – אנחנו מייחסים למושג "בורא" יצירה של משהו פיזי: הרים, חיות, אדם. אבל אפשר להתייחס למושג הזה במובן של יצירה רוחנית: השקפת עולם, ערכים, וכד'.
תראי איזה הצטרפות מקרים, בדיוק נזכרתי שהשארתי אצל תגובה ונכנסתי לבדוק אם החזרת משהו, הגיעה גיסתי ונתנה לי מתנת יום הולדת (51!) ספר – מטריקס ופילוסופיה. הוא מדבר בדיוק על הנושא שלך, וכבר בהתחלה הוא מזכיר את השד המתעתע של דקרט שהזכרת בתגובות. נראה מעניין. אם יהיה מה לדווח, אחזור אליך.
על פי התורה אלוהים ברא את העולם בדיבור, יהי אור. העצים והאבנים וההרים הם רק פועל יוצא של עולם הרוח, על פי התורה לפחות. מפתה מאוד לומר שגם אנחנו כאן בוראים עולמות בדיבורים, אלא שיש הבדל אחד גדול, אנחנו לא בוראים שום דבר, רק מסדרים מחדש את מה שיש, אלוהים ברא יש מאיין, ואולי התעייף והלך לנוח, והשאיר לנו את לעשות את הסדר.
שנה טובה וחג שמח לך ולבני משפחתך
קודם כל – מזל טוב ליום ההולדת!!!
הספר נשמע מעניין.
לגבי בריאה בדיבור – הרבה מיתוסים מספרים על בריאה באמצעות מילה / דיבור, לא רק התורה. וזה מעניין כשלעצמו.
אחשוב על זה.
שתהייה שנה טובה, וחג שמח לכולכם.