דרך הפילוסופיה | The Way of Philosophy

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

באפריל 2007 אירח העיתון הפילוסופי של הרווארד פאנל על חיות באתיקה, שכותרתו Facing Animals .
בין הדוברים היו כריסטין קורסגאארד מאונ' הרווארד, ומרתה נוסבאום מאונ' שיקאגו. [Christine Korsgaard, Martha Nussbaum]
אנ'נורא שמח שמצאתי את הדברים האלה, כי הם רק מחזקים את מה שכבר אמרתי כאן בכמה הזדמנויות. ואנ'חושב שנורא חשוב להגיד אותם שוב ושוב ושוב.

אנ'רוצה לספר על מה שאמרה כריסטין קורסגאארד.
קודם כל, היא מדברת על כולנו כחיות. יש חיות אנושיות, וחיות לא אנושיות. ואנ'חושב שזה נכון. ושנית, זו'תי הפעם הראשונה בחיים'שלי שראיתי שלא כותבים עלינו כעל חפצים, אלא כעל בעלי נשמה. כי באנגלית אומרים על חיות it. כריסטין כותבת, כשהיא מתייחסת אלינו, he ו- she, וזה נפלא.

כריסטין מדברת על בעיות אתיקה ביחס של החיה האנושית לחיה הלא-אנושית, ואומרת שאי-אפשר להימנע מהחלטות מוסריות לגבי איך שאתם מתייחסים לחיות אחרות, כי אתם מקבלים החלטות אתיות כאלה על בסיס יומיומי: כאשר אתם קונים קוסמטיקה, נועלים נעליים, לוקחים תיק, בארוחת בוקר, צהריים וערב, למרות שלרוב אתם לא מודעים לזה.

"מה זה להיות חיה?", היא שואלת, ואומרת: זה להיות מודע לסביבה, להיות רעב, לחוות כאב ופחד, לחוות תחושת עניין או שעמום, צער ושמחה, קשרי משפחה ועויינות כלפי זרים. ככה הטבע בנה אותנו כדי שנוכל לשמור על עצמנו ולשרוד. כולנו חיות בעניין הזה.
למה יש לכם מחוייבות לחיות אחרות, ולמה חשוב איך אתם מתייחסים לחיות לא אנושיות?
התשובה שלה – כי הרבה מהן הם יצורים מודעים שחווים תענוג וכאב, פחד ורעב, שמחה ועצב, קשרים לפרטים יחידים אחרים, סקרנות, שעשוע ומשחק, שביעות רצון ותיסכול, והנאה מהחיים, וכל אלה משמשים לכם עצמכם בסיס לטענות מוסריות כדי להתחשב באחרים וכדי שאחרים יתחשבו בכם.
אתם חושבים שזו עוולה ואי צדק כאשר אנשים הורגים אתכם או גורמים לכם סבל, או כשהם מפרידים אתכם מאהוביכם. האם זו עוולה ואי-צדק רק בגלל שאתם בני אדם? למה בדיוק זה אמור להיות, היא שואלת?
היכולת שלכם לחוות תחושות כאלה נעוצה עמוק בטבע החייתי שלכם. הרבה יונקים וגם ציפורים סובלים לא רק מתחושות כאב, אלא גם מלחץ ושעמום ופחד ומניתוק מאלו שהם קרובים להם, בדיוק כמו שהם יכולים ליהנות ממשחק ומאהבה וממשפחה. ויש היום ספרות מדעית הולכת וגדלה בנושא.

[ואנ'חושב שכדאי שתפסיקו עם התלות שלכם במדע בכל דבר. הרי כל מי שיצר פעם מגע כלשהו עם חיה לא אנושית יודע טוב מאוד שגם לנו יש רגשות: גם אנחנו יודעים לאהוב ולכאוב ולשחק וליהנות ולהיות עצובים ולסבול. לא צריך שום מחקרים מדעיים בשביל להוכיח את זה. כבר דיברתי על הדברים האלה כאן ].

נכון שיש הבדל גדול בין בני אדם לחיות אחרות, היא אומרת. ההבדל הוא בתודעה העצמית שלכם, ובטבע הרציונלי. ובגלל זה אתם חושבים את עצמכם לחיות מוסריות. מה זה להיות מוסרי? כשכל אדם רואה עצמו כמטרה לעצמו, יישות עם ערך פנימי, ועל בסיס זה אתם תובעים הכרה וכבוד מאחרים. [כמו שאמר קאנט בניסוח השלישי לצו הקטגורי: עשה פעולותיך לפי אותו כלל שלפיו תנהג כלפי בני-אדם כמטרות ולא כאמצעים]. מה שאתם דורשים בהכרה הזו הוא שהצרכים הטבעיים שלכם יקבלו גם הם מעמד של ערכים שיש לכבד על-ידי אחרים.
אבל הרבה מהצרכים הטבעיים האלה – הרצון להימנע מכאב הוא דוגמה בולטת, מקורו בטבע החייתי שלכם, לא בטבע הרציונלי שלכם. ואם אתם מצהירים שסבל הוא דבר לא מוסרי – זה חל על הטבע החייתי שלכם, והוא משותף לחיות אנושיות ולא אנושיות.

[ז'תומרת, וזו מסקנה שלי: לפי ההיגיון שלכם – זה לא מוסרי לגרום לחיות לא אנושיות סבל. ואם אתם עושים זאת – אתם לא מוסריים].

אכזריות לחיות, אומרת כריסטין, מובנית בתוך מארג חייכם בדרך שקשה להימנע ממנה, ויש לכך שתי סיבות:
האחת – זה טבוע בחברה, בתרבות בכלכלה – בשפה. שימוש ב- it להתייחסות לחיות.
החלטה לא להרוג חיות או לגרום להן סבל צריכה להיות מעוגנת בתרבות עצמה. למשל – כיום קשה למצוא מוצרים חפים משימוש בחיות.
השנייה – אכזריות בין חיות טבועה בטבע. חיים טורפים חיים כדי להתקיים.
אי אפשר להימנע משני אלו. וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו כדי להתמודד עם קשיים אלו.

אבל, היא מוסיפה, יש כמה דרכים קלות לשפר את זה. בחברות המערביות העשירות יש כיום אספקה שוטפת של מוצרים טריים כל השנה, ומטבחים מעולים של תרבויות צמחוניות נגישים לכל. בצד זאת, חיות המשמשות למאכל מעובדות באמצעות מערכות של חוות גידול – אחת מהמערכות האכזריות ביותר שנוצרו, שערורייה לאנושות שלכם. [זה כריסטין אומרת, לא אני… ואנ'חושב שזה שערוריה גם לאנושיות שלכם.]
שימו את שני אלו יחד בצד אחד: את אספקת המוצרים הטריים והמטעמים הצמחוניים ואת חווֹת הגידול האכזריות לתעשיית הבשר, ומה יש להציב בצד השני? שאתם אוהבים את טעם העוף?

באשר לטיעון שזהו הטבע – חיים טורפים חיים – זה נכון, אבל זה בדיוק גם הטבע האנושי לכפות סטנדרטים גבוהים יותר על עצמנו מאשר אלו שהטבע נותן לנו. בסופו של דבר האנושות תהייה מה שאתם תעשו ממנה. והשאלה היא: האם אתם תהיו המין החכם ביותר שמוצא דרכים יעילות ורווחיות לנצל מינים אחרים
ולמחוק אותם בכוח הזרוע מעל פני הכדור? או שתהיו המין שמנסה להגיב בכבוד ובחמלה לחיות אחרות שחולקות איתכם את הגורל כיצורים חיים מודעים?
והיא מסיימת: "מארגני הכנס כינו אותו "להישיר מבט אל מול החיות". אחת מהחיות היא זו שאתם רואים במראה כל בוקר. ואחד הדברים שיכול להקל על זה הוא לעשות כל מה שביכולתכם כדי להימנע מלחיות על חשבון חיות אחרות."

אנ'חושב שצריך שתחשבו על הדברים האלה. נכון שהיחס הנורא הזה לחיות לא אנושיות טבוע בתרבות שלכם. אבל אי אפשר לשנות תרבות. אנשים יכולים להשתנות, והם, בסופו של דבר, יכולים לשנות את התרבות. אז אפשר למשל לבדוק מה קונים בסופר, ולא לקנות דברים מחברות שעושות עלינו ניסויים. ואם אתם מוכרחים לאכול בשר, לפחות תסרבו לקנות בשר מחוות גידול אכזריות. וכשהחברות האלה יראו שלא קונים מהם בגלל זה – לא תהייה להם ברירה.

פרטים מלאים על הפאנל ומשתתפיו, כולל ההרצאות, ניתן למצוא כאן.

וידאו של הועידה עם ההרצאה של פרופ' כריסטין קורסגאארד.