כמה הרהורים עצובים על השבוע האחרון.
זוועה בהתגלמותה
משרד החקלאות ערך השבוע תרגיל היערכות למקרה של התפרצות שפעת העופות.
לצורך כך, החליט לערוך סימולציה "באש חיה": מאות אם לא אלפי עופות פשוט הומתו, ופונו אחר-כך.
לא רק זאת – לשם כך ניסה המשרד גם "פטנט" חדש, יבוא מארה"ב, שאמור להיות הומני ומהיר: התזת טונות של קצף על בעלי החיים האומללים הללו שאמור לחנוק אותם – "במהרה", לטענת המשרד.
בכתבה שהיתה בערוץ 2 נראתה בבירור, לאחר התזת הקצף ותוך כדי הפינוי עם הטרקטור, תרנגולת מקרטעת, מנסה להיחלץ מהקצף.
המתה מהירה? הומנית? ולשם מה הסימולציה החיה הזו??? מי שהגה את הזוועה הזו חייב לעמוד לדין.
משפט שלמה
ח"כ חיים אורון תומך בביטול ביטוח בריאות משלים לתרופות שמחוץ לסל.
נימוקו: לא ייתכן ששני אנשים באותו הבית – האחד שיש לו כמה שקלים נוספים בחודש לביטוח משלים יחייה, והשני שאין לו את כמה השקלים הנוספים הללו – ימות.
כלומר – במקום להציל לפחות אדם אחד, ח"כ אורון מעדיף ששניהם ימותו. [כי סביר להניח שמי שיש לו כמה שקלים לחודש עדיין אין לו את האלפים למימון תרופות כאלה באופן פרטי].
נכון, זה לא צריך להיות כך. כולם צריכים לקבל תרופות מצילות חיים. אבל האמנם זו המשוואה? או שניים או אף אחד?
לא יהיו שופטים בירושלים?
נשיא בית המשפט העליון לשעבר הזהיר נגד הרפורמות במערכת המשפט, אחרת לא יהיו שופטים בירושלים.
הוא דיבר, בין השאר, על דוקטרינות שגובשו לאורך השנים בבית המשפט העליון, וכי אסור לגעת בהן, והזהיר על פגיעה בדמוקרטיה, וכד' אזהרות והפחדות.
אני סבורה שזו בדיוק הבעייה: דוקטרינות, שהביאו לקיבעון ולחוסר פתיחות ולאטימות וניוון מערכת אכיפת החוק, ובית המשפט העליון בראשה.
מערכת חפצת-חיים חייבת להיות דינמית, גמישה, ומסוגלת לקבל ביקורת ולהשתנות. סטטיות היא מוות. דוגמה אחת היא הדמוקרטיה שהוא כל כך חרד לה. לדעתי הדמוקרטיה כבר עכשיו פגועה, בגלל מערכת אכיפת החוק. 12 שנה לאחר רצח רבין, תמונת נשיא המדינה מתנוססת בחוצות העיר עטויה בכאפייה, ואיש לא נותן על כך את הדין. גם המסיתים לרצח רבין עדיין לא נתנו את הדין.
נראה שדווקא כיום אין שופטים בירושלים. אבל יש הרבה דמגוגיה.
תגובות
מהבחינה הכלכלית, מי שחי יותר הרוויח מהמדינה יותר פנסיה ותרופות ממי שמת. זה אומר שאם המדינה מאפשרת לעשירים לחיות יותר מאשר לעניים, היא הרי מממנת את המשך חייהם. כלומר, עשירים עולים למשק יותר מאשר עניים.
זה נכון לכל התחומים. עשירים משלמים יותר מס אבל גם מקבלים הרבה יותר. בחינוך, למשל, מי שיכול לקנות לעשמו שיעורים פרטיים, סופו שילמד יותר שנים, יגיע לאוניברסיטה, והמדינה תוציא עליו יותר כסף מאשר על מי שמלכתחילה לא יכול היה לממן לעצמו עזרה בלימודים.
מצידי, זהו רק עוד אבסורד של תפיסת העולם המשותפת לקפיטליסטים ולקומוניסטים: הכל נמדד בכסף.
ממליץ לקרוא את איוון איליץ' http://reactor-core.org/deschooling.html
זוועה בהתגלמותה – לפעמים אני שמחה שיוצא לי לדלג על החדשות.
לגבי חיים אורון – מסכימה בהחלט – כששמעתי אותו הייתי בטוחה שזה לא עניין של דעה אישית אלא יותר עניין של הסכמים וכאלו. לא שזה עושה את זה לפחות נורא. להיפך!
נינה,
מה עושים עם הסיפור על התרנגולת? האם תרנגולת סובלת או שהיא פשוט מגיבה באופן מכני למצב שבו היא נמצאת? ומה עם יצורים פשוטים יותר? האם גם בהם אין לפגוע? למשל יתושים? האם לבעלי חיים יש רגשות? האם הזוועה היא בעיני המתבונן, או שהיא מוחלטת?
האם באמת אורון מתכוון ששניים ימותו ולא אחד ינצל?
האם יש לצדד ברפורמות ללא קשר לתוכנן? האם כל שינוי הוא לטובה, וכל התנגדות לשינוי ראויה לגינוי? על מה הוויכוח?
יצאתי מבולבל.
והנה הרהור חיובי לאיזון: לפני מעט יותר משבוע היתה בגני התערוכה תערוכה עולמית בנושאי הסביבה. יש הרבה שפועלים להצלת הכדור.
מודי ומיכל – תודה.
יוסי – אני סבורה שמזמן הפסקני לחשוב כמו דקארט, שבעלי חיים הם מכאניזם ללא רגשות. התחום של אתיקה ובעלי חיים קיים, דוגמה אחת קטנה היא סיכום מאמר שהובא כאן במדור פט-סאפיינס.
http://www.notes.co.il/nina/37659.asp
זו גם תשובה לסיפא של דבריך.
לגבי אורון – אין לי מושג ל-מה הוא התכוון. בפועל זה מה שיוצא.
ולא, כמובן שצידוד ברפורמות קשור לתוכן, וכמובן שלא כל רפורמה טובה. העניין הוא ההתנגדות העקרונית של המערכת המשפטית לכל שינוי שהוא.
שלום נינה. גילתי במקרה את הרשומה שלך, על כמה פילוסופיה היא רלוונטית לכולם., כשחיפשתי פרטים על המהדורה העברית של "מטאפיזיקה" של טיילור (הייתי אומר שזה אחד מ2 ספרי הפילוסופיה היחידים שקראתי, אחריהם עומד "הזמנה לפילוסופיה", ועוד כמה ספרים על פילוסופיה מזרחית, שלא מוגדרת כפילוסופיה בפי רוב אנשי האקדמיה. נראה לי שאצלך זה אחרת כי ראיתי שהמלצת על הטאו של פו).
אני חושב על ללמוד פילוסופיה באקדמיה. לצערי בשבילי זה לא כל כך פשוט כי אני מטורף בכל הקשור לידע, אז זו רק אפשרות אחת מבין רבות. הרבה מהשאלות שמעניינות אותי חופפות עם השאלות שמוצגות בסרט המטריקס (אותו לא ראיתי, אבל קראתי עליו המון). אני מניח שפילוסופיה של המיינד תאפשר לי לשלב דברים כמו פסיכולוגיה ומדעי הקוגנציה. בכלל גם כל הנושא של חשיבה ורגש אצל חיות מעניין אותי, מסיבות די פראקטיות כי אני חושב על צמחונות (בהזדמנות רציתי לשאול האם לדעתך המידע באתר אנונימוס, תחת הכותרת פילוסופיה הוא אמין?).
מה שאני מנסה לשאול, או להגיד, בעצם… זה קצת קשה כי אני לא יודע מה לשאול בדיוק.
יצא לך להתעניין באלן וואטס?
יש בפילוסופיה התייחסות לאתיקה ובעלי חיים.
לגבי אלן ווטס – מצטערת, אך לא מוכר לי.
מאחלת לך הצלחה בכל אשר תבחר. ידע זה דבר טוב.
תודה רבה. אם יש לך זמן פנוי, אז הנה חיבור שדי השפיע עלי. הוא לא פילוסופיה פר-סה, אבל הוא די חזק.
הנה זה:
http://www.sf-f.org.il/story_789
תודה. אקרא.
הזוועה רק במקרה תועדה, ועליה להזכיר לנו שזה ממילא מה שקורה שם יום יום: ציפורים מקרטעות, סובלות, ומומתות. מבחינה מוסרית הרג ציפורים בשביל למנוע מגיפה מוצדק יותר מאשר הרג ציפורים בשביל לעשות ארוחת שבת.
יוסי,
רגשות זה לא בדיוק הנושא, אלא תחושות. הרי אנחנו לא שואלים אם תרנגולת יכולה להרגיש אהבה לציור של רמברנט, נכון?
קשה לדמיין שבעלי חיים אינם חשים כאב. כמובן שאי אפשר לדעת בדיוק, אבל הסבירות מאוד גבוהה. דומה לסבירות שאתה חש כאב (אני הרי לא יכול לדעת את זה באמת, אבל אני משער שזה נכון).
נינה,
המאמר שלך בנושא הכנס בהרווארד עורר בי התעניינות. מצאתי כי גישתו של דקארט לא הייתה יחודית בהיסטוריה, ונראה שיש לה ממשיכים במאה העשרים, וספציפית בין הפוסט מודרניים. מאידך, ראיתי שגם רוסו וגם היום התיחסו לשאלות בדבר טבע האדם מול טבע בעלי החיים באופן שונה מדקארט (ומאריסטו), כך שגישתו לא היתה גישה יחידה בפילוסופיה.
רציתי להפנות למאמר טוב מאוד (לדעתי) המאיר את השאלות האונטולוגיות, האפיסטמולוגיות והאתיות הקשורות בהבחנה בין בני אדם לבעלי חיים. את המאמר כתבה חוקרת מפינלנד. המאמר מערער את ההבחנות בין בני האדם ובעלי החיים, ומסיק מכך על המוסר.
Personhood and animals: three approaches
יש ללחוץ כדי לגשת אל aaltola.pdf
תודה, אקרא. ריפרפתי על המאמר, ונראה מעניין.
אני מנסה כעת, ככל שמתיר לי הזמן, לכתוב משהו על הנושא.
רק הערת אגב קטנה – המאמר שהפנית אליו מדבר על Personhood
וכמה מהפילוסופים המוזכרים בו מדברים על האם חיות יכולות להיחשב ל-Person או לא
מקור המושג הוא ביוון, שם נהגו לעטות על הפנים מסיכות בהצגות תיאטרון, בעיקר כדי להגביר את הקול.
"סון" פירושו קול.
ברומא כבר השתמשו במושג לציין מסיכה.
פרסונה היא מסיכה. ובמובן המקורי הזה, הלוואי ולא היינו פרסונות, עם כל מעטות הצביעות שאנחנו עוטים על עצמנו.
ובמובן הזה, ברור שבעלי חיים אינם פרסונות, כי הם נקיים מכל אלה…(-: