יום השואה. ביום הזה עולה תמיד שאלה שלא מרפה: האם דבר כזה כמו השואה יכול לקרות שוב?
המחזה "קרנפים" של יונסקו עוסק [גם] בשאלה הזו.
בחרתי להביא כאן מדברי יונסקו על המחזה. אני סבורה שדבריו, לצערי, מאוד רלבנטיים גם היום, ויש בהם אזהרה שכדאי שניקח לתשומת לב.
יונסקו מספר שהרעיון למחזה עלה בו ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשקמה קבוצת אנשים ששמה לה כמטרה להילחם באידיאולוגיה הנאצית. "אבל יום אחד החלו לשאול: האם באמת אי-אפשר בנקודה מסוימת קטנה להסכים עמם? מובן שנמשיך להיות אנטי נאצים, אך יתכן שבאחוז אחד הם צודקים". …"וברגע שהרעיון הזה, כמו חיידק, תקף את אחד החברים מיד נדבקו ממנו עוד אחדים".
"הגיע מצב ששאלתי עצמי", מספר יונסקו, "האם כל הרבים הללו טועים ורק אני צודק?"
ועוד הוא אומר: "לא אחת נתקלתי בכוחה המפתיע של השקפה מסוימת הנכנסת פתאום לאופנה: מה בינה לבין מגיפה אמיתית? לא כלום! בני האדם אינם מתנגדים שיודבקו בדת חדשה, דוקטרינה חדשה, פאנאטיזם חדש. האם שמתם לב לדבר, שברגע שידידיך שוב אינם שותפים להשקפותיך, אתה מרגיש שעומדים לפניך לא אנשים, כי אם מפלצות – קרנפים, דרך משל. הם היו מוכנים לחסל אותך במצפון נקי, וההיסטוריה של 25 השנים האחרונות מוכיחה, כי בני אדם שנדבקו במגפה, לא זו בלבד שהם דומים לקרנפים – הם באמת הופכים לקרנפים!"
בראיון משנת 1961 הוא אמר:
"הקרנפים זה לא המון העם. זו רוח הטוטאליטריות. אבל חוויית היסוד היא הנאציפיקציה של מדינה. הייתי עד לתהליך של נאציפיקציה הדרגתית. רבים היינו כשהתנגדנו לנאציזם. ואז לאט-לאט פחת מספרינו. עד שבשלב מסויים אמר אחד מחברינו למשל "בוודאי, הפאשיסטים טועים". וכבר היה לנו ברור אז שהוא נשאב לתוך המערכת. ואכן כעבור שבועיים או שלושה שמענו שהצטרף למפלגה. וכך הצטמצמו שורותינו בהדרגה. כמעט יחידים. התנגדנו מוסרית. אני לא הייתי גיבור. ישבתי בשקט. קשה מאוד להיות גיבור מוסרי ולא להיכנע לתעמולה. חשתי ייסורי מצפון והטרדתי אנשים כי חשבתי אחרת מהם….
וכך המחזה הזה משמש מעין משפט של האינטלקטואלים. כי אם הנאציזם היה אפשרי, זו אשמת האינטלקטואלים. לא הגדולים שבהם, אלא האינטלקטואלים ה"מקצועיים". סופרים, עיתונאים, פרופסורים, וכו'. זו היתה אשמתם…
הקרנפים הם בעצם האינטלקטואלים למחצה, הרבה יותר מ"האדם הפשוט". אני חושב שהאינטלקטואלים לוקים במנטליות של עדר….
לדידי, אינטלקטואל זה איינשטיין, זה אופנהיימר, זה ברגסון. אבל יש רבים שמאמצים סיסמאות ונשבים בכוחן. אני רוצה לומר אינני אוהב את האינטלקטואלים או את האינטלקטואלים-למחצה, כי הם היו – בגרמניה הם היו כולם נאצים לפני המלחמה, בצרפת הם היו פאשיסטים ממש… אני לא אוהב את האינטלקטואלים. הם לא חושבים באמת. הם חושבים שהם חושבים. הם משמיעים סיסמאות, הולכים שבי אחר סיסמאות נעלות. "
ב"פתח דבר" למחזה הוא כתב: "קרנפים הוא מחזה אנטי-נאצי, אבל הוא גם ובעיקר מחזה המכריז מלחמה על היסטריות קולקטיביות ומגפות, שדרכן להסתתר מתחת למעטה של תבונה ואידיאות, אבל בשל כך הן אינן חדלות להיות מחלות קולקטיביות חמורות, אשר כל האידיאולוגיות שלהן הן בגדר אליבי… חשבתי שמתפקידי פשוט להראות את האוויליות שבשיטות הנוראות האלה, להראות להיכן הן מובילות, כיצד הן מלהיבות את בני האדם, מטמטמות אותם ובסופו של דבר משעבדות אותם"…
תגובות
דווקא מאוד פשוטה.
התשובה היא לא.
הסיבה היא שאין מאגר של שישה מליון יהודים באירופה להרוג.
וכול השאר זיל גמור
שואה לא חייבת להיות נגד יהודים ולא חייבת להתרחש באירופה שבה עדיין יש די והותר צוענים הומו סקסואלים ונחים
כערכים עליונים.
כל עוד האדם לא שם עצמו גבוה מידי מול אנשים אחרים, והמוסר לא משנה את פניו לאידיאולוגיה קטלנית.
כן, שואה לא חייבת להיות רק בהקשר היהודי. שואה יכולה לקרות בכל מקום בו יש אידיאולוגיה קטלנית, כמו שמיכל הגדירה זאת.
באי נקיטת עמדה
ובלי אמונה בסיסית
ועם רצון לחקירה אובייקטיבית אנטלקטואליתת
כלמר הסכמה והקשבה כוללת של הצדדים
לפני שהנפש והתודעה של היחיד מפותחת מספיק בכדי לראות
את ההשלכות את היסוד
כוח היחיד החל ימשך אל הכוח האבסולוטי
אמונתי
מכיוון שאבסולוטיות באמונה היא אנרגיה רגשית תודעתית רבה ועצומה
גם אם האידאולוגיה שעומדת מאחוריה
היא של שינאה הרס מוות
האידיאלים החיוביים שכביכול עטפו אותה
קידמה, אחדות, התעלות
העוצמה הנאצית כמו שלטון האייטולות לדוגמא
שכבשו את אירן מהאנטלקטואלים שלמעשה יזמו את המהפיכה
כוחה בבריונות השטוחה שלה
תמיד חשוב לדעת לזהות את היסודות
קרנפים הוא מחזה נהדר