מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים
אנ'יודע שאתם נורא עסוקים בימים האלה, עזה, בחירות, מצב כלכלי וכאלה.
אבל כדאי להתרענן קצת, ככה לצאת מהכל ולעשות משהו נחמד, כמו למשל – לספור ציפורים.
חשבתם שחתולים וציפורים לא הולכים יחד? טוב, אז זה אולי נכון, אלא אם כן זה צ'וקו, שהיה עיוור, והציפורים למדו שהוא לא עושה כלום, והיו באות להתרחץ ולשתות במזרקה גם כשהוא ישן במרפסת… או אם זה חתול שכבר לא פה [שזה אני].
אז אני ממליץ לכם להצטרף לספירת הציפורים השנתית שנערכת כעת.
יש מרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית, והם עורכים כל שנה ספירה של הציפורים שחיות יחד אתכם: בשכונה, בחצר, וגם במרפסת, כמו בתמונות כאן.
בולבול על שפת המזרקה
יונק דבש במעופו
אנ'חושב שזה כיף להתעורר ככה, בבוקר, לקול ציוץ של ציפורים.
כל אחד יכול לספור ציפורים, אפשר לעשות את זה גם כבילוי משפחתי, וזה יכול להיות כיף לכולם.
באתר של המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית יש הסברים, עם עוד הרבה יופי של דברים על ציפורים.
ואם כבר – אז כדאי שתדאגו שגם לציפורים יהיה מה לשתות, אבל שימו את הכלים גבוה, רחוק מחתולים חיים ורואים…
ואגב ציפורים – היום ציפי לבני (-: השיבה לשאלות בערוץ 2, ואמרה שהיא צמחונית מגיל 13, ושנושא זכויות בעלי חיים קרוב לליבה, ושהיא בעד התנהגות אתית לבעלי חיים. נורא שמחתי שראש הממשלה הבא [אנ'מקווה] אכפת לה מאיתנו, ושהיא לא חושבת שזכויות בעלי חיים זה סתם קשקוש ושטויות.
תגובות
פצ'קוש ידידי היקר, רציתי רק להגיד שגם אני לא ממש מהווה סכנה אמיתית לציפורים.
לפני כמה חודשים נכנס אלינו בטעות גוזל לסלון. הייתי לידו על השטיח עד שהאשה הזאת מהמשפחה שחיה איתי בבית שלי באה וטיפלה בו.
גם אני מאוד אוהב להסתכל על ציפורים, אבל לתפוס אני תופס רק זבובים (בזה אני מעולה).
תודה על הפוסט הזה. ת'געגעתי אליך.
איזה יופי לשמוע ממך, באמת שגם אני ת'געגעתי.
ואנ'שמח שאתה חבר של ציפורים. בסה"כ הן די חמודות.
ותודה ששמרת על הגוזל ההוא. האישה שגרה איתך בבית שלך נשמעת בסדר גמור אם היא טיפלה בו אחר כך.
טוב, ברור שאתה תיקח אליך הביתה רק אנשים טובים.
תמשיך לצוד זבובים.
ציפי לבני צימחונית,
אבל את הצמחים היא קוצצת עם מצ'טה (או כך לפחות היא רוצה שנחשוב).
יוסי, אבל אם הצמחיה סבוכה, אפשר לפלס דרך רק עם מצ'טה, לא?
נינה,
ציפי לבני בבעייה מאז תחילת עופרת יצוקה.
מצד אחד, כשרת החוץ, היא אמורה להציג קו מרוכך – לפחות כלפי העולם.
היא היתה אמורה להסתובב בבירות העולם או בין אולפני הטלוויזיה ולהסביר את המדינה תוך שימוש בקו המרוכך הזה
זוהי בד"כ חלוקת העבודה בתוך הממשלה.
מצד שני, כיוון שאנחנו במערכת בחירות, והיא רואה עצמה מועמדת לראשות הממשלה, היא מציגה קו מיליטנטי למדיי ומספרת לנו כל היום שהחמאס יחטוף על הראש.
גם כיום, בעקבות חידוש הירי, היא מייצגת קו די מיליטנטי
אגב, הצורך שלה להציג קו מיליטנטי ותוקפני נובע, לדעתי, גם בשל היותה אשה – כאילו הפוך על הפוך כזה.
ברור ששני המצבים הללו מתנגשים ביניהם חזיתית, וכתוצאה מכך, אין לנו למעשה כיום שר חוץ ממשי שעוסק בדיפלומטיה גבוהה.
מעניין לערוך השוואה בין מינון התבטאויותיה כיום לבין התבטאויותיה לפני כשנתיים וחצי בזמן מלחמת לבנון כשהיתה שרת החוץ נטו.
מבלי לבדוק אני מניח שחל אצלה מהפך שלם בעניין הזה – בשל הבחירות כמובן.
עד כמה זה יעזור לה? לדעתי כלום.
אני מתרשם שהרבה מאד אנשים – כולל ובמיוחד בתוך מפלגתה – לא מפרגנים לה ניצחון.
המבחן שלה לדעתי הוא אם היא תדע לאסוף את עצמה לאחר הפסד. לא השתכנעתי שיש לה את האנרגיות לכך. אני מזהה אצלה קושי לספוג חבטות קשות מדיי. היא לא בן אדם של צלקות.
כבר כמעט שיצא לי פוסט מזה…
אכן כמעט יצא פוסט (-:
תראה, לדעתי כל הסיטואציה מוזרה, בגלל הבחירות, בגלל שהמבצע יצא לפני הבחירות – ולא יודעת מה היה בחדרי חדרים כשהחליטו לצאת למבצע דווקא בנקודת הזמן הזו. ייתכן ולכולם היו אינטרסים פוליטיים – קטונתי, ואומר לך עוד משהו: זה גם פחות מעניין אותי.
המצב כרגע הוא, שבעוד כשבוע יש בחירות, ומבין שלושת המועמדים לטעמי לבני היא הבחירה היותר נכונה.
לא רוצה מפלגת ליכוד + ש"ס + ליברמן + חרדים.
ברק לטעמי הוא כישלון. כבר היינו בכיכר אז, עם ה"שחר של יום חדש" וקהל שצועק בקצב אחיד "רק לא ש"ס", וראינו מה נהייה.
ראינו גם את היציאה החפוזה שלו מלבנון. הוא לא היה מסוגל לעמוד בלחץ.
במצב הזה – אין לי אלא את לבני.
והתחושה שלי היא שהיא תצליח כראש ממשלה. כמובן – אם יהיה לה רוב ולא תהייה תלוייה בסחטנות פוליטית.
לגבי פירגון – אנחנו עם שלא מפרגן. לאף אחד. מה לעשות? זה חלק מהצרות שלנו.
והנה, גם לי כמעט יצא פוסט (-:
נינה
עלית בעקיפין על נקודת חולשה שלה.
את מדברת על סחטנות פוליטית.
אבל בפוליטיקה – לא רק בארץ – שם המשחק הוא בריתות פוליטיות. ברית לרגע, ברית לשני רגעים, או לקצת יותר.
בפוליטיקה אתה עסוק חלק ניכר מהזמן בהתחברויות ובזיווגים כדי להתקדם עוד קצת ועוד קצת.
וכן, זה כולל גם התחייבויות סותרות או התחייבויות מבלי כוונה אמיתית לקיימן. הדיבור משתי זוויות הפה הוא חלק מהעניין.
את מכנה זאת תככים. שיהיה.
בשיטת המשטר שלנו – ובעוד לא מעט מדינות במערב – זה חלק ממש מובנה בתוך השיטה המשטרית.
אני זוכר את יובל נאמן בא פעם ליצחק שמיר וביקש לממש התחייבות פוליטית כלשהי על סמך נייר כתוב שהיה לו. שמיר התבונן בנאמן במבט מזוגג, ונאמן שאל אותו: מה אתה רוצה שאעשה עכשיו עם הנייר הזה? שמיר ענה לו: תעשה מה שאתה רוצה.
ויצחק שמיר היה ידוע בציבור כאדם ישר.
במילים אחרות, הפוליטיקה היא לא רק בריתות אלא גם בגידות בנוסח השתמש וזרוק.
ועוד לא דיברנו על בעיות האגו – חלקן ממש חולניות – של כמה פוליטיקאים.
אם ציפי לבני מתכוונת לעשות פוליטיקה בלי הדברים האלה – מובטח לה אולקוס ושם דבר חוץ מזה.
תככנות או תחבולנות – כבר דיברנו על זה.
תאמר שאני נאיבית – אבל אני מאמינה שאפשר גם פוליטיקה אחרת.
אם לבני היא זו? אין לי ערובה. אבל אני חושבת שהיא ראוייה לצ'אנס להוכיח זאת.
בינתיים היא הוכיחה זאת, לא? היא יכלה להיות ראש ממשלה, ולטפוח על האגו, אבל בחרה להסתכן וללכת לבחירות.
אני במקומך לא הייתי דואגת לאולקוס שלה. אם היא תיבחר – תדאג לאולקוס של האחרים. זה כן.
(-:
טרקבאקים
[…] כתבתי על זה בעבר, והנה שוב הזדמנות לקחת פסק זמן מכל הבלאגנים שלכם: […]