ב-7 באפריל 2011 התפרסם ב"כלכליסט" ראיון עם פרופ' דב פרומן, מייסד אינטל וחתן פרס ישראל. הכותרת היתה:
"אנחנו על סף אינתיפאדה חברתית שתתפוצץ לנו בפרצוף בהפתעה מוחלטת".
הראיון מציג נקודת מבט מעניינת על מצב החברה בישראל, ומקבל משנה תוקף כעת, על רקע גל המחאות החברתיות ששוטף אותנו.
מארגני מחאת הדיור לא רוצים "לערבב שמחה בשמחה". דיור לחוד, קוטג' לחוד, דלק לחוד, טיטולים לחוד. אלא שכל המחאות הללו אומרות למעשה דבר אחד: חייבים לשנות חשיבה, חייבים לעבור להשקפת עולם של אחריות חברתית. אני מודעת לכך שזו משימה כבדה ביותר, וטבעי שהיא מעוררת חששות ורתיעה. אבל דווקא בגלל שלמחאת הדיור יש מומנטום חזק מאוד, אולי בכל זאת כדאי לראשיה לקחת אוויר, ולהקדיש לכך מחשבה. חבל שנחמיץ הזדמנות לשינוי מהותי, עמוק, יסודי.
שווה קריאה.
תגובות
מה זה אחריות חברתית? לוותר על כל הליכי התכנון על מנת לתת לקבלנים לבנות מהר ואיך שהם רוצים? לבנות עוד 100,000 דירות בתל אביב לגובה מבלי שיש תשתית? לאפשר ייבוא בלתי מוגבל של מוצרי חלב מאירופה[המסובסדים שם על ידי הממשלות] על מנת לשבור את יצרני החלב בארץ?
השקפת עולם של אחריות חברתית פירושה דאגה לקורת-גג, אוכל, בריאות, חינוך וכד' לכל האזרחים, במילים אחרות: לעזוב את התפיסה הכלכלית הקפיטליסטית-גלובלית של שוק חופשי וכל דאלים גבר, ולהתחיל לנהל את הכלכלה באוריינטציה חברתית: עם הגבלים, עם פיקוח, עם סייגים, ועם תפיסת "עניי עירך קודמים".
מודה שלא הצלחתי להבין איך הגעת לפירוש שלך לאחריות חברתית.
מוזרה היא תפיסת העולם של הכותבת ושל כותבים רבים אחרים. מהיא אחריות חברתית? האם זו רק אחריות של גורמי השלטון כלפי האזרחים, או אולי גם אחריות של האזרחים, שאולי נגדיר אותם כאן "צרכנים". אני לא רוצה להשתמש בדברי אחרים אולם כיוצא מהכלל אצטת מדברי אחת מהכותבות החברתיות בעיתון מעריב: "אנחנו לא מפונקים". כך היא מדברת בשם השובתים למיניהם (בלי לשאול אותם). אני דווקא מסכים אם ההגדרה שהשובתים אינם מפונקים אלא הם תערובת מוזרה של תמימים, טפשים, מנוולים, שהמשותף להם עונה יפה להגדרה שהאדם הוא חיית עדר. אל תבינו מדברי שאני שולל את המציאות בה רבים מההולכים בעדר אכן זקוקים לפתרונות, ולא רק בנושא הדיור, אולם אם מישהו חושב ש"שבירת הממשלה" או לחילופין הפלת בנימין נתניהו והדחתו מתפקיד ראש הממשלה, הם שיביאו לפתרונות, אפשר לחתום בפניו שלא כך יהיה המצב.
מכל מקום, אסור בשום אופן לפנות לפתרון של בנית מגורים ברי השגה כדי לספק את רצונם של חסרי היכולת לקנות דירות. בסיפור הזה כבר היינו. עד היום לא נוקתה הארץ מאותם השיכונים המכוערים שתוך זמן קצר הפכו לסלאמז. היום הם הבעיה העיקרית של חסרי הדיור, או נכון יותר לומר: של חסרי הדיור המכבדים ושומרים על כבודם. בניה חפוזה של דיור זול תביא מחדש להיווצרות שיכונים שכאלה שאחר כך יהיו בכיה לדורות. פתרון בעית הדיור בצורה נכונה הוא בעיה של שנים רבות וברור שההפגנות והשביתות, בין אם יצליחו ובמיוחד אם יכשלו, מה שסביר שיקרה, רק יחריפו את בעית הדיור ויגרמו לבעיות נוספות שבעית הדיור תחוויר לידם
בפוסט הקודם התייחסתי גם לאחריות שלנו האזרחים.
ולעניין השיכונים – יש ויש. למיטב זכרוני גם שכונות הדר יוסף ומעוז אביב נבנו כשיכונים בני השגה. היום הם משגשגים, יש אפשרות להרחבות, והם נראים נפלא.
מלבד זאת, פרוייקט שיקום שכונות ז"ל עשה הרבה טוב לשיכונים בכל הארץ. וגם כאן, לאחריות שלנו כאזרחים יש חשיבות רבה.