דרך הפילוסופיה | The Way of Philosophy

שפת הגוף היא השפה החזקה מכל.
חוזקה בספונטניות שלה, וביושרה. שפת הגוף לא מרמה. אולי שחקן פוקר מדופלם יכול לשלוט בה לפרק זמן מסוים. אבל בוודאי לא אדם מן השורה, ובוודאי לא בלהט דיבור.
לא אחת יש פער בין מה שהפה אומר ומה שהגוף משדר. וגם אם שכחנו דברים שנאמרו, לרוב יחקקו במוחנו תמונות דברים שנאמרו בגוף: מחווה שנעשתה, הבעת פנים.
אולי בגלל שזו שפה כל-כך בראשיתית, ראשונית, שחולקים אותה כל היצורים החיים, ובגלל שאנחנו במהותנו יצורים חושניים וחזותיים.

דוגמה נפלאה היא ספרו של מילן קונדרה "אלמוות", שנפתח במחוות-יד כזו, מחווה שיוצרת ומניעה ספר שלם. על הכריכה – "אישה עם מניפה" של פיקאסו.

ויש מחווה שהיא חרב פיפיות.
ביום רביעי האחרון ראש הממשלה תקף את המוחים וכינה את המחאה פופוליזם או משהו כזה. אני לא זוכרת את דבריו בדיוק. זה לא הפתיע אותי ולא הזיז לי, כי הרי אין יותר מומחה מנתניהו עצמו בענייני פופוליזם. וכבר נאמר: הפוסל – במומו פוסל.
אבל במוחי נחקקה תמונת האדם הזה, שנושא במשרת ראש ממשלה, עומד על במת הכנסת, ותוך שהוא מדבר על פופוליזם ולא יודעת מה עוד, הוא מניף את ידו בתנועת ביטול מזלזלת.
בפעם הראשונה מזה זמן רב, אם בכלל, ראש הממשלה הזה אמר אמת. תנועת היד המזלזלת והבוטה הזו היתה כנה ואמיתית, וביטאה מה הוא באמת מרגיש וחושב על הרוב המוחלט של אזרחי המדינה.
זה גם היה הרגע בו אני נעלבתי, והרגע בו נעלם הכבוד המינימלי שעוד נותר בי  לאדם שמאייש את משרת ראש הממשלה מתוקף איושו את המשרה.

בשביל כבוד צריך לעבוד. תארים לא מרשימים אותי. מה שקובע עבורי הוא האדם.   
תארים במדינה דמוקרטית נושאים עימם אחריות כבדה. זו המשמעות של נבחר ציבור: לשרת את הציבור ביושר, בהגינות, לכבד את הבוחר ולהיות קשוב לו ולצרכיו. 
אז מילא שקשה לרחוש כבוד לאדם שעבורו להיות ראש ממשלה פירושו לא אחריות, אלא שררה, כוח ומנעמי שלטון, ושמוכן לשם כך לבזבז ללא בושה את הכספים שלנו על קואליציה סקטוריאלית מנופחת וסחטנית;
ומילא שקשה לרחוש כבוד לאדם שמתיימר להבין בכלכלה ואף מתהדר בכך וממשיך להוביל קו קפיטליסטי קיצוני שכבר פשט את הרגל במשבר של 2008;
ומילא ששר הבריאות לא טורח להיפגש מעל חודשיים עם נציגי הרופאים;
ויש עוד הרבה "מילא" כאלה…  
אנחנו חיים בדמוקרטיה. וגם אם אינני מסכימה לממשלה הזו ולעומד בראשה, זו עדיין הממשלה שלי. 
 
אבל –
שום תואר, רם ככל שיהיה, לא יכול לגרום לי לכבד, ולו במעט שבמעט, את האדם שנושא אותו, אם הוא מעליב אותי ופוגע בי. ואף אדם לא רשאי להסתתר מאחורי תואר כזה או אחר ולדרוש כבוד, או להתיימר להנהיג, תוך שהוא רומס כבודם של אחרים.
(לתשומת ליבם גם של אי-אלו גברות ואדונים שמאיישים מושבים בכנסת… ) 

מחוות היד המזלזלת הפומבית הזו גרמה לי לזלזל בנתניהו ולמאוס בו באופן פומבי גם כן. 
מעולם לא חשבתי שיגיע יום בו אומר, קבל עם ועדה, כי ראש ממשלה הפסיק לייצג אותי, והוא כבר לא ראש הממשלה שלי. היום הוא היום הזה. ראש הממשלה הזה איננו עוד ראש הממשלה שלי.

מחוות היד הזו היא גם קריאה לבחירות חדשות. כעת.