דרך הפילוסופיה | The Way of Philosophy

תגובות

• motisagron - מוטי סגרון  ביום נובמבר 4, 2011 בשעה 10:41 am

  קישור לתגובה | להגיב

  התרגיל באיטליה תוכנן לפני שנה, כנ"ל תרגיל העורף וכ"ו לא נראה לי שזה קשור למחאה שהחלה לפני 4 חודשים, כן בני בגין צודק- דגן, אשכנזי, דיסקין, במסע לא לגיטימי נגד נתניהו וברק שנבחרו כחוק לנהל את ענייני המדינה כולל אירן, דגן ואשכנזי מונו ע"י ממשלות

  • nina ramon  ביום נובמבר 4, 2011 בשעה 11:36 am

    קישור לתגובה | להגיב

    העניין הוא שברגיל אנחנו לא שומעים על התרגילים הללו, וכעת פתאום כן?
    לגבי "נתניהו וברק שנבחרו כחוק לנהל את ענייני המדינה" – אנחנו שוכחים שהמפלגה שנבחרה בראש היתה קדימה, לא הליכוד, ולולא צמד האגואים היהיר הזה, היינו מקבלים ממשלה שבאמת מייצגת את מרבית העם, ואולי היתה מנהלת את ענייני המדינה כראוי. המחאה החברתית הוכיחה שהממשלה איבדה את אמון הציבור. ואגב ברק, הוא נבחר כחוק??? הוא נבחר על מצע מפלגת העבודה, כך שאיני יודעת איזו לגיטימציה יש לו כעת…
    "מסע לא לגיטימי נגד נתניהו וברק"? אנחנו חיים בדמוקרטיה, ומוטב שאנשי מקצוע יביעו את דעתם גם אם היא מנוגדת לזו של הממשל. כך לנו, הציבור, יהיו יותר כלים לחשוב ולנקוט עמדה.

• מוטי סגרון  ביום נובמבר 4, 2011 בשעה 12:52 pm

  קישור לתגובה | להגיב

  דגן ועוד כמה אנשי צבא לשעבר חובתם לבקר, אבל לא לחתור תחת ממשלה מכהנת
  "נתניהו וברק מסכנים את המדינה" (ציטוט מדגן) זו לא ביקורת זו חתרנות
  ובאשר למפלגה שנקראת קדימה, מאז הבחירות המפלגה והעומדת בראשה, הרחק מאחור היעדר מדיניות או מצע כלשהו, בפעם הראשונה מזה שנים שאין אופוזיציה
  ח"כ ציפי לבני הוכיחה בשנתיים וחצי האחרונות חוסר עקביות בעמדותיה,(אם יש כאלה)
  מצער ולא דמוקרטי ( היעדר אופוזיציה)

  • nina ramon  ביום נובמבר 4, 2011 בשעה 1:50 pm

    קישור לתגובה | להגיב

    אז אנו חלוקים (-:
    אני לא רואה בדברי דגן ושכמותו חתרנות, ולו מהסיבה שהם לא חלק מהפוליטיקה כעת.
    ובאשר לקדימה – לא רואה מה הקשר, כי דיברנו על תוצאות הבחירות, ולא על ההווה.
    ואגב אופוזיציה, לא זכור לי שנתניהו היווה אופוזיציה בשעתו.

• דרול  ביום נובמבר 15, 2011 בשעה 1:45 pm

  קישור לתגובה | להגיב

  נראה לי שדגן בעיקר משתעמם בפנסיה.
  לגבי ברק וביבי – בוודאי שכרגע אין להם מה להתרגש מהמחאה החברתית הדועכת.
  אולי הסיבות לעיסוק הפתאומי באירן הן בינלאומיות , או בעיקר אמריקאיות.