רק היגיון, מעט היגיון.
לא מהממשלה הזו חלילה. מהעם, שפעם אחר פעם בוחר באלו שנכשלו, והולך שולל אחר דמגוגיה נוצצת [כבר כתבתי על כך בהקשר אחר].
אני מודעת לכך שככל הנראה זו בקשה/תקווה מופרזת, אולי אפילו מופרכת. אבל אנחנו "מגרדים" את הדקה ה-90, וכבר ניצבים על פי תהום:
תהום מדינית, כלכלית, חברתית, לאומנות קיצונית שמתחזקת, ובעיקר – כפייה דתית מתעצמת.
לנוכח התפשטות הכפייה הדתית בערים;
לנוכח המתחולל בצה"ל: משירת נשים ועד ל"שיחות חובה" של רבנים בנושאי דת על חשבון שעות מנוחה;
ובעיקר – וזה המפחיד ביותר – לנוכח המתחולל בגנים ובבתי הספר הממלכתיים: חדירת הדת במסווה של "תגבור במדעי היהדות", "לימודי רוח וחברה ערכית בישראל", "מדריך/מלווה רוחני" ועוד כהנה וכהנה ביטויים מכובסים הנאמרים במתק שפתיים [לדוגמה כאן] -
אני תוהה:
כמה סנוניות עוד צריך כדי להבין שהאביב הדתי כבר כאן???
ומי שחושב שזו הגזמה, פרנויה, צרות אופקים או לא יודעת מה – מוזמן לקרוא שוב [או לראשונה] את הסיפור המוזר ומלא תמהון על האי הקטן, האי הגיון. [אפרים סידון ויוסי אבולעפיה, כתר, 1993]
הסיפור מסתיים כך:
" ואנו תקווה שהכל רק דמיון,
ורוב טיפש הנכנע למיעוט
לא קיים במציאות.
לא קיים במציאות.
וזהו! "
אבל תקווה ללא פעולות למימושה רק מאפשרת למציאות לעלות על כל דמיון…
שתהייה שנה אזרחית טובה, שנה של היגיון בריא (-:
תגובות
אפריים סידון הוא מסוג האנשים שיודעים להפוך מציאות עגומה לסאטירה נפלאה אבל גם הוא לא הצליח לראות שאנחנו רוב טיפש שיהפוך למיעוט 40 שנה אחרי שהספר יצא לאור.
אז בוא נהנה מהשנה החדשה ואילו שיבואו אחריה כי שעון החול מתחיל לאזול ויש לנו עוד הרבה מה להספיק לעשות לפני שהאי הגיון ישקע במצולות.
שנה טובה נינה.
אין תגובה, איזו תגובה יכולה להיות למציאות הקוקוריקו הזו…. התוקפנית, הרעה……
בעצם רציתי לאחל לך שנה אזרחית, בריאות, והגיון באי הגיון הקיים במחוזותנו