אנחנו כבר מזמן לא מנומסים. אחת הסיבות היא שהתרנו את רסן הדיסטנס האלמנטרי שיוצר השימוש בשמות התואר "מר" ו"גברת" – שימוש המזכיר לנו שהאדם הניצב מולנו הוא זר, לא חבר שלנו, ויש לנהוג בו בכבוד ובנימוס המתבקשים – ועברנו לשימוש בשמות פרטיים. מהלך זה יצר אי אלו תופעות התנהגותיות לא נעימות במיוחד, כמו זו של אנשי מכירות טלפוניות.
לא די בכך שהפרטים האישיים שלנו זולגים לכל עבר וכל דכפין ייתי וייקח ויצלצל, אלא גם מתייחסים אלינו כנתינים המחויבים להקשיב להם; וכאשר אנחנו מנסים לקטוע את שטף הדיבור הם נוזפים בנו ודורשים שלפחות נהייה מנומסים ונקשיב להם עד הסוף.
כן, אני יודעת, הם בסך הכל עושים את עבודתם, אבל מה עם הפגיעה בפרטיות שלי וזכותי לחופש מהטרדות טלפוניות כאלה? היכן הנימוס שלהם?
לאחרונה מישהו הגה רעיון גאוני כיצד לנטרל טריקות טלפון: לפתוח את השיחה ב:"שלום [שם פרטי], מה שלומך?" ככה, בלי להזדהות, בלי כלום.
זו שאלה מאוד מפתיעה, ומבלבלת-משהו, כי מי ששואל לשלומנו ברגיל הם אנשים שאנחנו מכירים, ואנחנו מצפים שמי שנמצא מעברו השני של הקו יהיה מוכר. ואז, קצת נבוכים, כי אולי לא זיהינו קול של חבר, אנחנו עונים בהיסוס: תודה… תוך שאנחנו מנסים לתור במהירות במעמקי הזיכרון למי ממכרינו/ידידינו שייך הקול הזה – –
ואז נענים ב"יופי" – ומבלי ששמנו לב החלה שיחה בה מנסים למכור לנו חבילת שיחות לחו"ל [כי מגיע לך בתור לקוח ותיק… אבל אני מעולם לא הייתי לקוח שלכם….], אינטרנט במהירות 100 מגה [קודם שיעבוד ה-30 שכבר יש לי… ], בתור לקוח מועדף אתה זכאי להלוואה בתנאים נוחים [כן בטח, בריבית קצוצה של השוק האפור…], זכית במבצע מיוחד במיוחד לאנשים מיוחדים של —- …
הלו??? מי אתם?? איזו חברה??? מה שמך, גב' טלפנית???
הטריק הזה מעצבן, מלוכלך, מתחת לחגורה… חוצמזה, שלומי חשוב לי, אני דואגת לו, מטפחת אותו, ולא אוהבת שפורטים אותו לפרוטות. והחלטתי לעשות מעשה.
בטלפון הבא השיחה התנהלה כך:
– שלום נינה, מה שלומך?
מי שואל?
– אני מדברת עם נינה?
מי שואל?
– אני מחברת —-. מה שלומך?
מה שמך גברתי?
– א' מחברת —. מה שלומך?
חברת — מתעניינת בשלומי?
– אה, נינה…
אנחנו מכירות?
– אה.. [קול מבולבל ולחוץ מעט]
אנחנו לא מכירות, אז נא לפנות אלי בנימוס: גב' רמון או ד"ר רמון, מה שמתאים לך
– אה…
יש בעיה, גברתי?
– אה, אז מה שלומך?
למה שלומי מעניין אתכם?
– אה, נינה – –
גב' רמון. כבר סיכמנו זאת.
– אה…
האם אני יכולה לעזור לך במשהו, גב' א'? אולי תרצי כוס מים?
בשלב הזה הטלפון נטרק.
אני מקווה שהשיחה הזו הוקלטה. "לצרכי בקרה ושיפור השירות", אתם יודעים….
תגובות
כל הכבוד נינה, רשימה מצוינת, אגב…מה שלומך,
היי חוה, שלומי מצויין, תודה (-:
מ-ע-ו-ל-ה סוף סוף הפילוסוטיה נותנת לנו כלים שימושייםלהתמודד עם הצרות שלנו
(-:
אהבתי את הדיאלוג… אחד אפס. את צודקת לגמרי!
תודה (-:
גם אני עושה כמוך ושואלת: "אנחנו מכירים? לא? אז מה פתאום אתה קורא לי בשמי הפרטי? אני לא מעוניינת," ואני זו הטורקת.
גם זו דרך (-:
גדול נינה. יש המון תריקים לגרום לאנשי המכירות הנלוזים הללו לסגור את הטלפון.
אחד מהם הוא לנסות ללכת על קו של "זכיה בלוטו" ולא לסטות ממנה
השיחה הולכת ככה (מצטער לקחתי ממך בהעתק הדבק)
– שלום גיא, מה שלומך?
מי שואל?
– אני מדברת עם גיא?
זאת הראלה?
– אני מחברת —-. מה שלומך?
זאת הראלה ממפעל הפיס?
– א' מחברת —. מה שלומך?
מה זכיתי?
– לא, אני מחברת….
אז בכמה זכיתי? והכי חשוב מתי אני רואה את הכסף בבנק?
– אה.. [קול מבולבל ולחוץ מעט]
מה קרה. למה את מפסיקה לדבר. אני ממש מתרגש שהתקשרת. ממש לא ציפיתי.
– אה…
אני עכשיו מתקשר לכל המשפחה לספר להם שאני מיליונר. ומה היעד האקזוטי שהם רוצים שנטוס לחגוג את הזכיה
פה בערך הם נשברים ומנתקים.
ביי ביי.
nice (-:
מצוין, נינה. הגבתי בדף הפייסבוק שלי. וקשירתי לפוסט שלך.
תודה רונית (-:
הי נינה,
אני דווקא נפתח… אומר ששלומי טוב… שואל לשלומם… ואומר שאני שמח שהתקשרו ואנצל את ההזדמנות ואבקש מהם שימחקו אותי מיידית מרשומותיהם!!!
ובעקרון, אפילו אם יש שיחה שיכולה לתרום לי באופן כלשהו – אני לא נענה, לא תורם, לא נותן פרטים לסוקרים למינהם – ממליץ לכולם – רק כך נוכל להפחית את הנודניקים!!!
צביקה