תשובה למאמר של אווה אילוז בדבר העולם החילוני והמוסר החילוני מול הדתי.
העולם שלי ריק מאלוהים, והעולם שלי עשיר עד בלי די,
כי הוא מלא בכל היקום.
כי בעולם שלי יש מקום לכל הדברים,
כי העולם שלי לא מנסה לכפות את עצמו על האחרים,
כי העולם שלי נותן לדברים להיות מה שהם,
כי העולם שלי דינמי ומתפתח ומסקרן ולא מנוּוָן ומשוּתָק ומשָתֵק ומנָוֵול,
כי בעולם שלי רבגונות ושוני הם ברכה ולא קללה ולא סיבה למלחמת חורמה.
כי בעולם שלי חמלה ואמפתיה והושטת יד הם הברור מאליו
ובעולם הזה שלי יש כלל-מוסר אחד, פשוט נורא:
תן לי להיות מי שאני, והיה מי שאתה.
תגובות
נינה, אילוז לא חולקת על דבריך :-). והמאמר שלה מצוין.
לצערי לא התרשמתי. הכתבה רצופה אי-דיוקים, למשל הניתוח של קאנט: החשיבה של קאנט חופשית??? המוסר של קאנט חופשי??? לא כל כך…. ולהיכן נעלמה הערובה המוסרית שלו, שנעוצה באלוהים? …; והטענה שעולם התוכן הדתי הוא עשיר בעייתית בעיניי, כי עולם התוכן הזה הוא מונוטוני, ועשיר בעיקר בפחדים ובאיומים ובהפחדות ובכבלים; ובאשר לדיברות החילוניות המוצעות – אם הכוונה למוסר, הרי לטעמי אין מוסר דתי ומוסר חילוני. עצם ההפרדה הזו בעייתית בעיניי. מוסר אמור לחול על כל בני האדם, ולכן הוא יכול להיות רק אחד: חיה ותן לחיות. אל תעשה לאחר מה שלא היית רוצה שיעשו לך (-:
נינה, רונית צודקת – אם תקראי את המאמר כמקשה אחת ולא תתעכבי על פרטים ו"אי דיוקים" (שכן את באה מתחום הפילוסופיה ואילוז לא), כשתגיעי לפסקה המסכמת, בסוף המאמר, תביני שיש לאילוז אג'נדה. היא מציעה בעצם את ה"דיברות" של החילוני. וגם מוסיפה שלא ברור אם נוכל להשיג את היעדים הללו, אבל מה שחשוב הוא לבחור ב"דרך", כי היא המטרה.
דעתי האישית – חלק מהדיברות הן אלף בית של כל אדם חילוני שאני מכירה. אבל ראיתי גם ראיתי חילונים שהולכים כביכול בדרך, הם פשוט אינם מודעים לכך וחבל. כי אילו היו מודעים לכך שקיימת דרך ושהם שם, בדרך, היה יכול להיווצר הדבק שעליו אילוז מדברת כשהיא מנתחת את דורקהיים.
לסיכום, אהבתי את המאמר, אילוז עשתה לי סדר בראש.
תרצה, אני אוהבת לקרוא את המאמרים של אילוז כי הם מעניינים ולא שגרתיים. הפעם, לדעתי, היא פיספסה.
תרצה, תודה על שטענת את הטיעון שהתכוונתי לטעון לאחר שארגיש טוב יותר.