טענה מעניינת ביותר שמועלית בימים אלה היא, שלבני לקחה קולות ממר"צ ומהעבודה.
זו טענה מעניינת, כי בה, לדעתי, טמונה לפחות חלק מהתשובה לשאלת השאלות: איך ולמה השמאל הישראלי על הקרשים, וגם תשובה ל-למה לבני היא זו שצריכה להרכיב ממשלת אחדות.
האם לבני לקחה קולות ממר"צ ? אולי.
אני הייתי מצביעת מר"צ מסורתית, התחלתי עוד עם ר"צ – שולה אלוני. מה קרה לי?
הבנתי שהחיים הם לא או-או. יש הרבה צבעים.
הבנתי שאי-אפשר לשנות כלום אם יושבים באופוזיציה כל הזמן, על הגדר.
הבנתי שכדי לחיות במציאות ולעשות אותה יותר טובה, צריך להתגמש מעט, לצאת מהקונכיה האידיאולוגית, לראות את העולם כפי שהוא – ולפעול בתוכו; לא מחוצה לו, בחלל הריק.
והבנתי גם שאם, במצב הפוליטי הנוכחי, לא אצביע ללבני, אקבל את נתניהו בראש ממשלת סק"ס:
סחטנות – קב"ה /קיצוניות – סיאוב = סק"ס. וכן: גם סקסיסטית.
כי מר"צ, מרוב אידיאלים יפים, שאני כאמור מאוד מזדהה איתם, יושבת כל הזמן על הגדר, ורק אומרת מה לא, והיא תתמוך מבחוץ במה שייראה לה, וכו'. [כן. מר"צ הפכה לטעמי, ולצערי, למפלגת בוטיק].
וברק – הוא בכלל לא אופציה אצלי. [וכן, מצביעים גם לראש המפלגה, לא רק לרעיונות שלה].
לבני היתה, ועדיין, האופציה השפויה היחידה, והיחידה שיכולה להבטיח ממשל אחר, ללא סק"ס. לדעתי לבני ריכזה אליה את כל מי שהבין שכדי לשנות משהו במדינה צריך מפלגת מרכז חזקה = קצת ימין וקצת שמאל; ושהבין שכרגע אין לנו את הלוקסוס להצבעות בוטיק.
לבני עצמה נתנה ביטוי מעולה למרכז ולממלכתיות בנאום הניצחון שלה [ביטוי שעוד ידובר בו רבות]:
ארץ ישראל לא שייכת לימין כשם שהשלום לא שייך לשמאל.
נתניהו לא יכול להקים ממשלת אחדות לאחר שהצהיר במפורש שהשותפות הטבעיות של הליכוד הן כל מפלגות הימין, ולכן הוא יפנה אליהן קודם. זה פירוד, לא אחדות!
אדם שמוכן להרכיב ממשלת סק"ס רק כדי למשול – לא ראוי למשול, ובוודאי שאינו ראוי לעמוד בראש ממשלת אחדות.
לכן לבני, שגם ניצחה בבחירות, היא היחידה שיכולה להרכיב ממשלת אחדות, ולתת בכך את הביטוי האמיתי לרצון הבוחר.
מה אפשר לעשות במצב הזה? הנה תשובה שנתנה לי חברתי מיכל:
"בקשר לישיבה על הגדר, זו בעיה. תארי לך שמרצ והעבודה היו באים עכשיו ללבני ולביבי ולתקשורת, בעיקר לתקשורת, עם ה 16 שלהם ביחד, ואומרים שהם בעד ממשלה רחבה.
זה היה מעביר את הויכוח למשהו שבין ביבי ולבני.
ביבי לא היה יכול לעמוד מול התקשורת בכזה מצב. מה הוא היה אומר? רק אני וזהו?
אם מרצ והעבודה יעשו צעד כזה, זו יכולה להיות תקומה של השמאל וגם עשיית מעשה והורדת הלחץ שהמפלגות הדתיות מפעילות על תקציב המדינה."
לדעתי שווה לנסות.
השאלה, כמובן, היא האם העבודה ומר"צ יבינו את צו וחירום השעה, יפסיקו לילל שלבני לקחה להם מנדטים, וישכילו לגלות ממלכתיות ולהציב את טובת המדינה לפני השיקולים המפלגתיים, האידיאולוגיים והאישיים הצרים שלהם, יפים ככל שיהיו.
