ארכיון קטגוריה: יומן מציאות ישראלית

שני שיעורים חשובים ממבצע "עמוד ענן"

אם לא היה ברור עד עכשיו, אז מבצע "עמוד ענן" הבהיר שני דברים:

האחד – אסור להפריט את התעשיות הביטחוניות של ישראל! התעשיות הללו צריכות להתנהל על-פי שיקולים ענייניים של צרכי ביטחון, ולא על-פי מקסום רווחים כספיים לבעלי המניות.

השני – שר ביטחון צריך להיות אזרח, לא "ביטחוניסט" [לדעתי גם הגיע הזמן להיפטר כבר מהביטוי הזה…]. שר ביטחון לא צריך לדעת לדבר בסלנג צבאי, ואינו צריך לשלוט ברזי מערכי הכוחות וכלי הלחימה. בשביל זה יש רמטכ"ל. שר ביטחון צריך להיעזר ברמטכ"ל תוך שהוא מביא לתפקיד ראייה רעננה שהיא מחוץ למילייה הצבאי.
ובמאמר מוסגר: גם הרמטכ"ל לא צריך רמטכ"ל לשעבר או ביטחוניסט לשעבר על הראש שלו. רמטכ"ל לא צריך להתחרות בלשעבר שרוצה להראות שהוא עדיין בכושר ו"מבין עניין".

משהו לחשוב עליו: על אנשים ולטאות

סימן על הקיר - קטנהיום אחד מופיעה צלחת מעופפת מעל שמי לונדון, ולאחר נחיתה רועשת ומסורבלת-משהו, מגיח רובוט עצום מתוך כבש החללית, ומבקש לפגוש את הלטאה של בני כדור הארץ.
איש אינו מבין במה מדובר.

פורד מסביר לארתור.

"הוא בא מדמוקרטיה עתיקה מאוד, אתה מבין…"

"אתה רוצה להגיד לי שהוא בא מעולם של לטאות?"

"לא," אמר פורד, […] "זה לא פשוט עד-כדי-כך. זה לא מתקרב בכלל לשום דבר מובן עד-כדי-כך. בעולם שלו, האנשים הם אנשים. המנהיגים הם לטאות. האנשים שונאים את הזוחלים, והזוחלים שולטים באנשים."

"מוזר", אמר ארתור, "חשבתי שאמרת שזאת דמוקרטיה".

"ככה אמרתי", אמר פורד. "זאת דמוקרטיה".

"אם כך", אמר ארתור וקיווה שאינו נשמע סתום עד כדי גיחוך, "למה האנשים לא נפטרים מהלטאות?"

"למען האמת, זה פשוט לא עולה על דעתם," אמר פורד. "לכולם יש זכות בחירה, לכן כולם פחות או יותר מניחים שהממשלה שהם בחרו דומה פחות או יותר לממשלה שהם היו רוצים שתהיה להם."

"אתה מתכוון שהם ממש מצביעים בעד הלטאות?"

"מה, בטח," אמר פורד במשיכת כתפיים, "כמובן."

"אבל," אמר ארתור והעלה שוב את השאלה הגדולה, "למה?"

"כי אם הם לא יצביעו בעד לטאה," אמר פורד, "הלטאה הלא-נכונה עלולה להיבחר. יש לך ג'ין?"

[……]

"אני אבדוק. ספר לי על הלטאות."

פורד משך שוב בכתפיו.

"חלק מהאנשים אומרים שהלטאות הן הדבר הכי טוב שקרה להם אי-פעם," אמר. "הם טועים לגמרי, כמובן, טועים לגמרי ולחלוטין, אבל מישהו מוכרח להגיד את זה."

דאגלס אדמס / היו שלום, ותודה על כל הדגים. תרגם גבי פלג. כתר 2011.

פוסט אורח: שנה טובה מציונה שמשי

                                             SHIMSHI תשעג

תסמונת האשה המוכה

כבר כמה שנים – למעשה מאז נבחר נתניהו בפעם הראשונה לראש ממשלה, כשנה לאחר שעמד על הבלקון בכיכר ציון מול המון משולהב שהניף שלטים עם תמונות רבין במדי ס.ס., ופחות משנה לאחר רצח רבין – אני מנסה להבין איך זה יכול להיות…

איך ייתכן שהציבור ממשיך, מכה אחר מכה, כישלון אחר כישלון, להאמין לנתניהו, וממשיך לחשוב / לקוות ש"הפעם הוא ישתנה".  

ההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא "תסמונת האשה המוכה". כך מתנהג הציבור. מוחה, מתקומם, אבל ממשיך להאמין שנתניהו יודע מה הוא עושה וכי הוא מסוגל לנהל מדינה [למרות שהמציאות מוכיחה ההיפך], שדברים ישתנו, וכי נתניהו וחבר מרעיו ישתנו.

כל מה שנתניהו מצטיין בו הוא תככנות פוליטית מהסוג הנמוך ביותר, דמגוגיה של משטרים אפלים, ואגו יהיר. ובזה הוא אכן עסוק כל ימיו: תככנות פוליטית לשימור שרידותו. דמוקרטיה וחוק הם מכשול עבורו. והוא נוהג בהתאם: מחוקק ומשנה לנוחיותו. ובזה הוא מצליח.

מעבר לכך, כל מה שנתניהו נוגע בו מתחרבש: כלכלה, חברה, חינוך, בריאות, ביטחון פנים, ביטחון חוץ. וככל שהכישלונות מתרבים כך גדלים עיוורונו והמגלומניה שלו ["אני מתכבד להזמין את הראשון שהבין…"]. הוסיפו לכך את ברק – עוד כישלון בפני עצמו – וקיבלנו מתכון לאסון.

מה עושים כדי לטשטש את מכלול הכישלונות ולהסיט את דעת הציבור מכך? עוברים לחזית הקיומית-הישרדותית: להפחיד את הציבור מפני הגרעין האיראני, ולפמפם לו השכם והערב שרק התקפה על איראן תמנע מאיראן להיות גרעינית. 
"הם מ-פ-ח-דים"… זוכרים??? וזוכרים את חיוך המרוצה [והמפחיד] שהתלווה ללחישה הזו???

אז מה אם ברור כי הפצצת איראן לכל היותר תדחה איראן גרעינית בשנה או שנתיים אבל לבסוף איראן תהייה גרעינית? ואז מה אם העורף לא מוכן ולא מוגן? אז מה אם ייהרגו "רק" כמה מאות? וגם אם כמה אלפים? קטן על ברקיהו. ולא לדאוג. למשפחות ברקיהו יש מיגון.

והציבור? כמו כל אשה מוכה, אומר: הפעם יהיה בסדר… כי מה אפשר לעשות?
והציבור שוכח שאנשים כאלה לא משתנים. הפתרון היחיד הוא לקום ולעזוב. ומאחר ולא קיים מקלט לציבור… יש להעזיב את ברקיהו.

אם בקיץ שעבר יצאנו לרחובות למען צדק חברתי וקורת-גג – כעת עלינו לצאת לרחובות כדי לשמר את חיינו. 

למה פרקליט המדינה חייב להתפטר

פרקליט המדינה חייב להתפטר לא בגלל הכרעת הדין, אלא בגלל האופן בו ניהל את התביעה נגד אולמרט.

נכון, דרישה להתפטרות פרקליט מדינה לאחר כישלון בתיק תביעה מסוכנת לדמוקרטיה ולשלטון חוק. ואני בהחלט רוצה פרקליטות חזקה שלא חוששת מאנשי שררה, מכובדים ורמים ככל שיהיו. אבל –

פרקליט המדינה הזה עבר כל גבול.

זהו פרקליט מדינה ש'חזקת החפות עד להוכחת אשמה' נשכחה ממנו, ובלהיטות שלטעמי הפכה לאובססיביות, ניהל מלחמת חורמה נגד ראש ממשלה מכהן,  ושכח בדרך שמדובר גם בבן אדם שיש לו רגשות, ומשפחה. 

זהו פרקליט מדינה שעוד לפני הגשת כתב אישום כבר דיבר במילים נחרצות ובדימויים מתלהמים כמו "האדמה תרעד" כאשר יתגלו הפרטים, ובכך למעשה כבר שפט וקבע את אשמתו של אולמרט. 

זהו פרקליט מדינה שנתן פירוש ומשמעות חדשים לחלוטין למושג "הדלפה" כאשר פרטי החקירות לא דלפו טיפין טיפין, אלא מידע זרם בנחת לכל דכפין.

זהו פרקליט מדינה שבעיצומו של המשפט נתן ראיון עיתונאי בו כינה הלוואה שקיבל אולמרט מפלוני "סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה" בעוד שבפועל לא כך היה, שמיהר לבקש חסינות מפני תביעת דיבה, ורק לאחר שסורב על ידי בימ"ש, נאלץ להתנצל בפני אולמרט.

זהו פרקליט מדינה שגם לאחר שהובס אין לו את היכולת להודות בכישלון, ועורך מסיבת עיתונאים שמוטב שלא היתה מתקיימת. הוא מופיע, מגמגם, משבש מילים ושמות, חיוך מאולץ מרוח על פניו, מצטדק לכל עבר, מנסה בכוח להצביע על "פשעי" אולמרט גם במקומות בהם זוכה, שולח עיתונאים לקרוא את הכרעת הדין כאשר בדיעבד מסתבר שהוא עצמו לא קרא אותה, אלא "סיפרו" לו…

ומשהו על הפקת לקחים? לקיחת אחריות? הס מלהזכיר. הכל בסדר בממלכת הפרקליטות.

פרקליט מדינה כזו הוא הוא הסכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק.

האדמה אכן רעדה כאשר ראש ממשלה מכהן שנבחר בדרך דמוקרטית אולץ להתפטר.
כעת האדמה רועדת שוב, הפעם מתחת למושב פרקליט המדינה. והוא חייב להתפטר.

פט-סאפיינס–פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [30]: עזרה לחתולים של ניצולי שואה שנפטרו

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים     thumb4_thumb.jpg

אנחנו לא פעם החברים היחידים של אנשים עריריים.  חלקם ניצולי שואה. אנחנו אוהבים אותם, שמחים להיות אתם, אבל כשהם מתים – אנחנו שוב לבד.

ב-ynet התפרסמה היום כתבה על חתולים של ניצולי שואה שנפטרו.
בבקשה תקראו אותה. ואולי מישהו יכול לעזור?

ובהזדמנות זו – אני חוזר ומזכיר שהקיץ כבר כאן, ונורא חשוב לדאוג לקערות מים בחצרות, בצל.

וגם תזכורת לכך שהמדרכות והאספלט רותחים בצהריים, אז בבקשה אל תצאו עם הכלבים לטיול כשחם.

המון תודה

רענון קצר בפילוסופיה לשר האוצר שטייניץ

בשבועות האחרונים אנחנו מתבשרים כי אין מנוס מהעלאת מיסים עקב הגירעון, והיום שטייניץ מודיע כי אף אחד לא יזרים לנו כספים אם ניקלע למצב של ספרד, וכי חייבים לשמור על משמעת תקציבית.

אז הנה רענון קצר בנושא ההכרח למר שטייניץ, שהוא, כידוע, ד"ר לפילוסופיה.[רענון בנושא ערכים ומוסר כבר אבוד, לצערי…]

אפיקורוס, במאה השלישית לפנה"ס, מבהיר את ההבדל בין הכרח לאפשרויות, בין צרכים לבין מותרות, כאשר הוא עורך הבחנה בין טבעי והכרחי; טבעי אך לא הכרחי; לא טבעי ולא הכרחי.
ב"טבעי והכרחי" הוא מונה חברים, חירות, מחשבה, אוכל, מחסה, בגדים.
ב"טבעי אך לא הכרחי" – בית גדול, מרחצאות פרטיים, נשפים, משרתים, דגים ובשר.
ב"לא טבעי ולא הכרחי" – תהילה, וכוח וסמכות.

הכרח הוא צורך קיומי. כלומר, קשה עד בלתי אפשרי לשרוד בלעדיו. לכן הוא גם טבעי – יותר במובן של טבע פיזיולוגי.
כל מה שהוא מעבר לכך – כבר אינו מצוי בגדר ההכרח, גם אם הטבע האנושי חושק בו.

מה הכרחי לנו היום מבחינה קיומית? הצרכים הקיומים שלנו, אם חפצי-חיים אנו, הם חינוך, בריאות, רווחה, ביטחון, כאשר ביטחון הוא קודם כל הביטחון הפנימי לנוכח גל האלימות הגואה כאן. על זה יש להוציא כסף. לא די לנאום על זוועות השואה, לדוגמה, כאשר זו נמשכת בפועל במציאות הישראלית בדמות ניצולים שחיים מתחת לקו העוני.

מה לא הכרחי לנו מבחינה קיומית? עוד כמה עשרות או מאות בתים בהתנחלויות בשטחים הכבושים [מנוסרים או לא], קיצבאות לתלמידי ישיבות, מנגנוני ממשל מנופחים דוגמת מנהל מקרקעי ישראל, חברות רב לאומיות וחברות יצוא גדולות שמשלמות כאן מס חברות אפסי ביחס לרווחים שצברו, ועוד. 
וגם ממש לא טבעי ולא הכרחי ממשלה של קרוב ל-40 שרים וסגני שרים על כל המשתמע מכך, חברי כנסת שמעלים לעצמם את השכר [שהוא מהגבוהים בעולם המערבי], מכוניות שרד יקרות, מטוס חדש לראש הממשלה – רשימה חלקית ביותר,  

גירעון, ידוע וברור לכל, הוא מצב לא מומלץ. במצב כזה, מר שטייניץ, ההיגיון / השכל הישר אומרים שמתחילים לקצץ מהלא הכרחי והלא טבעי.
אבל גם רענון בנושא לוגיקה כנראה כבר אבוד…

היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

לא ברור לי למה ועל מה הרעש הגדול עקב כניסת מופז לממשלת נתניהו.

הרי מופז הוא שטען בלהט נגד שרון, כשזה פרש מהליכוד: בית לא עוזבים!
אז הוא פשוט חזר הביתה.
ובזה מפלגת קדימה חדלה למעשה להתקיים. 

המבחן כעת הוא של חברי כנסת דוגמת נחמן שי ורחל אדאטו: האם הם יישארו נאמנים לעצמם, או יאבדו.

על נאוֹרוּת ואינסטינקטים…

לרוב אנחנו חושבים עצמנו לנאורים, משוחררים מדעות קדומות. האמנם? 
דעה קדומה היא הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על אנשים אחרים מתרבויות אחרות, לטוב ולרע (לרוב לרע), סיפורים שחלקם מתקבעים במוח הרגשי כה עמוק עד שהם הופכים לאינסטינקט. 
מה קורה כאשר נאורות פוגשת באינסטינקט?

הנה מייל שהגיע אלי לפני כשבוע:

המפיקים של פרסומת זו לבירה קרלסברג בחרו אולם קולנוע בן 150 מקומות ובאחת ההצגות מילאו 148 מקומות באופנוענים בעלי חזות קשוחה, מקועקעים וכו'.

את שני המקומות באמצע השאירו פנויים במטרה שזוג תמים ירכוש כרטיסים.

תראו מה קרה.

תודה ליעל צחורי

איפה הכסף? תשובה ליאיר לפיד

ביום ששי שעבר, ה-13 בינואר 2011, פרסם יאיר לפיד במדורו ב'ידיעות אחרונות' הסבר "למה אני הולך לפוליטיקה".
אישית אני מברכת על החלטתו. צריך אומץ לעשות את הצעד הזה. אני גם חושבת שחצי המיליון שיצאו לרחובות בקיץ האחרון, ועוד לפחות חצי המיליון שתמכו במחאה גם אם לא השתתפו בה באופן פעיל, ושרובם היו ממעמד הביניים, רוצים קול, ומוטב קול חדש, בפוליטיקה. יאיר לפיד יכול להיות הקול הזה. 
כאן, יאיר, יש לי כמה 'אבלים'.

כללית, לדבר בשם מעמד הביניים פירושו להישאר בתפיסה המגזרית, שממשיכה להפריד בין קבוצות ואינטרסים. אבל המדינה צריכה איחוד, לא עוד פילוג. נקודת המוצא יכולה להיות מעמד הביניים, כי הוא עמוד השדרה של החברה. אבל המצע עצמו חייב לכלול תשובה למירב המגזרים, אחרת קיבלנו עוד מפלגת נישה.

ועוד: לפתיחת הדיון ושרטוט כיוונך הפוליטי, בחרת בשתי מילים, שמהן צריך לדעתך לפתוח את הדיון בעתיד המדינה: "איפה הכסף?"
וכאן ממש מתחיל להיות לי קשה.

1. 'איפה הכסף?' את השאלה הזו שואל לא רק מעמד הביניים, אלא גם המעמד החלש, הנזקק. גם הוא רוצה שילדיו יקבלו חינוך טוב, לקנות דירה (או לפחות לשכור במחיר סביר), להתפרנס בכבוד.

2. אני שייכת למעמד הביניים, ואני לא מרגישה בנוח עם האמירה 'להחזיר למעמד הביניים את כספו'. זה לא מה שאני רוצה במהות. במהות אני רוצה חברה/תרבות ערכית, תרבות שרווחת אזרחיה חשובה יותר מקידוש החומר והכסף. שינוי סדרי עדיפויות וחלוקת משאבים אחרת הם רק פועל יוצא אחד של חברה ערכית.

3. יש לי גם בעיה לא פשוטה עם האמירה "יבוא לכל משא ומתן קואליציוני עם סכין בין השיניים ויסביר שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא שמעמד הביניים הישראלי יקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה שלו".
ראשית, "סכין בין השיניים"? זה השיח? אני מבינה שזו רק מטאפורה, אבל ל"מנהיגות חדשה שתתווה ערכים" אסור לנקוט בשפה אלימה כזו…
שנית, אתה ממש לא מדבר בשמי, ולדעתי גם לא בשם רבים מאנשי מעמד הביניים, כאשר אתה אומר שהדבר היחיד שמעניין אותי הוא לקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה.
מדינה עבורי היא לא עסק כלכלי! היא הרבה מעבר לכך!
 
4. ואם אצביע עבורך, זה לא יהיה בגלל ש'אני רוצה לשלוח אותך לבדוק מה עם הכסף שלי', אלא בגלל שאני מקווה – לעת עתה בכל אופן – שאתה יכול לתרום לשינוי השיח הפוליטי הרדוד והדל שקיים היום, אם הוא קיים בכלל, ולעזור לכולנו לעצב מדינה עם ערכים, מדינה שהממשל הנבחר בה מכבד את אזרחיו ופועל למענם, ולא למען שמירת כסאו ומילוי כיסיו.