ארכיון קטגוריה: PET-SAPIENS פט-סאפיינס

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [28]: משמר בעלי חיים

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים                                              pet sapiens                                                                        

בשבועות האחרונים משהו ממש לא טוב קורה.
הרבה התעללויות בנו. ואנ'לא מצליח להבין למה.
לפני כשבוע היתה כתבה אצל רפי רשף על אנשים עם טרקטורונים שיוצאים למרדף אחרי צבאים, לוכדים אותם באמצע, ודורסים אותם.
וכבר כמה ימים שבאשדוד שלושה צבאים נמצאים בסכנה בשטח הטבעי האחרון שם כי האזור הופך בקרוב לאתר בניה.
וכל יום עוברים הסוסים המסכנים של האלטעזאכן בתל-אביב, והלב נקרע.
וגם כשאתם תופסים את המתעללים, אין כל כך אכיפה.

אבל כן מעודד לדעת שגם אכפת לחלק מכם.
הנה אימייל שהגיע היום מנטע ברוק, סטודנטית במרכז הבינתחומי הרצליה – הודעה על התארגנות למען משמר בעלי החיים שמפעילה משטרת ישראל, לא כל כך בהצלחה.
אז אנ'לא מצפה שכולם יתנדבו, אבל אנ'חושב שכן חשוב שכולם יצטרפו לזה בדף הפייסבוק, ויחתמו על העצומה.

אנ'יודע שיש לכם הרבה דאגות וצרות – קוטג'ים וכאלה, וזה חשוב, אבל בשבילנו זה באמת עניין של חיים ומוות.
תודה

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [27]: מים, הרבה מים בבקשה

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים pet sapiens1

זהו. הקיץ כבר כאן. כבר כתבתי על זה בעבר, אבל חשוב לחזור ולהזכיר: נורא חשוב שיהיו לנו מים לשתות.
בבקשה, שימו קערות מים טריים בבתי הקפה, מחוץ לחנויות,
וגם בחצרות, בצֵל. שתדעו, שגם חתולים וגם ציפורים באים לשתות, וזה נורא עוזר לכל מי שחי בחוץ לשרוד את החמסינים. 

ועוד משהו חשוב – תשתדלו לא לצאת עם הכלבים שלכם
באמצע היום. קשה לנשום בחום, וגם המדרכות והאספלט לוהטים, וזה צורב נורא את כפות הרגליים.

תודה רבה, ושהחום יעבור בקלות כמה שאפשר.

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [26]:החוק נגד פרוות

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

thumb4_thumb.jpg

די עם הפרוות!

משהו נורא חשוב עומד לקרות, ואנ'נורא שמח.
זהו החוק החדש שיגיד שאסור לייצר ולסחור במוצרי פרווה בישראל, של ח"כ ניצן הורוביץ.
העניין הזה של הפרוות הוא כל כך אכזרי, וכל כך לא נחוץ לכם, שאנ'לא מצליח להבין איך הוא קיים בכלל. הרי אתם כבר לא צריכים אותנו בשביל להתחמם בחורף. אז בשביל מה???
בשביל יופי? איך משהו יכול להיות יפה אם הוא כרוך בכל כך הרבה סבל ועינויים של יצור חי? ואיך אפשר ליהנות מסבל של האחר?
בשביל סטטוס חברתי? ללבוש פרווה זה אומר שאתם שייכים לסטטוס החברתי הכי נמוך והכי אכזרי והכי רע שקיים.
להראות שיש לכם כסף? ללבוש פרווה זה אומר שאתם משתמשים בכסף שלכם להתעלל ולהתאכזר ורצוח בעלי-חיים חפים מפשע.

הנה קטע מההודעה שיצאה לעיתונות:
"הצעת החוק עוררה גל תגובות בארץ ובעולם. ח"כ הורוביץ קיבל עד כה אלפי מכתבי תמיכה מ-70 מדינות: הן מאנשים פרטיים והן מהארגונים המובילים בעולם להגנת הסביבה ובעלי החיים, ביניהם מבריז'יט בארדו, נשיאת "קרן בריז'יט בארדו למען בעלי החיים", אשר שיבחה במילים חמות את ח"כ הורוביץ על היוזמה.
גם ילדי ישראל תומכים בהצעת החוק, ושלחו לח"כ הורוביץ מאות מכתבים וציורים בהם הביעו את רגשותיהם על הצורך להגן על בעלי החיים.
חשובי הרבנים בישראל תומכים באיסור על סחר בפרוות, ביניהם הרב הראשי יונה מצגר והרב עובדיה יוסף, שהדגישו כי האיסור על התעללות בבעלי חיים הוא מן התורה.
הצעת החוק קודמה בשיתוף פעולה עם "הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות": ברית של למעלה מ-60 ארגונים בעולם, הפועלים במאוחד כדי לשים קץ לאכזריות של תעשיית הפרוות.
בכל שנה, מאות מיליוני בעלי-חיים בכל רחבי העולם מומתים באכזריות למען פרוותם. בעלי-חיים אלו מעבירים את חייהם בכלובי רשת צרים, עד לרגע שבו הם מומתים בגז, מחושמלים למוות או אפילו נפשטים מעורם בעודם בחיים. עדויות מצולמות מראות שחלקם ממשיכים להיאבק במוות עד 10 דקות אחרי שנפשטו מעורם.
ח"כ הורוביץ: "תעשיית הפרוות היא אכזרית, והגיע הזמן שנשים לה קץ. לפרוות יש תחליפים מלאכותיים מעולים וזולים. החברה הישראלית על כל גווניה רוצה להתנער מלבישת פרוות, והגיע הזמן לעשות זאת בחקיקה מוסדרת. קבלת החוק תביא כבוד לישראל ואזרחיה. אני קורא לממשלה לאמץ את הצעת החוק ולשים סוף לייצור ולסחר בכל סוגי הפרוות בישראל".

אנ'חושב שבאמת הגיע הזמן להפסיק את הדבר הנורא והמזוויע הזה. אנ'חוזר על מה שכבר אמרתי פה הרבה פעמים: גם אנחנו חלק מהכדור הזה, גם לנו יש רגשות, גם אנחנו אוהבים, וסובלים, וזה שאין לנו כוח כמו שיש לכם זה לא אומר שלא מגיע לנו לחיות.
אנ'נורא מקווה שהחוק הזה יעבור.

לפרטים:
שי אבן, דובר לח"כ הורוביץ:
050-7780161, shay.even@gmail.com
ג'יין הלוי, הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות:
050-200-5411 jane.halevy@antifurcoalition.org
צפו והקשיבו לקליפ: http://youtube.com/watch?v=DqqlESVCzGI

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [25]: לספור ציפורים

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

thumb.jpg

אנ'יודע שאתם נורא עסוקים בימים האלה, עזה, בחירות, מצב כלכלי וכאלה.
אבל כדאי להתרענן קצת, ככה לצאת מהכל ולעשות משהו נחמד, כמו למשל – לספור ציפורים.
חשבתם שחתולים וציפורים לא הולכים יחד? טוב, אז זה אולי נכון, אלא אם כן זה צ'וקו, שהיה עיוור, והציפורים למדו שהוא לא עושה כלום, והיו באות להתרחץ ולשתות במזרקה גם כשהוא ישן במרפסת… או אם זה חתול שכבר לא פה [שזה אני].
אז אני ממליץ לכם להצטרף לספירת הציפורים השנתית שנערכת כעת.
יש מרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית, והם עורכים כל שנה ספירה של הציפורים שחיות יחד אתכם: בשכונה, בחצר, וגם במרפסת, כמו בתמונות כאן.

בולבול במזרקה 2
בולבול על שפת המזרקה

יונק דבש
יונק דבש במעופו

אנ'חושב שזה כיף להתעורר ככה, בבוקר, לקול ציוץ של ציפורים.

כל אחד יכול לספור ציפורים, אפשר לעשות את זה גם כבילוי משפחתי, וזה יכול להיות כיף לכולם.

באתר של המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית יש הסברים, עם עוד הרבה יופי של דברים על ציפורים.

ואם כבר – אז כדאי שתדאגו שגם לציפורים יהיה מה לשתות, אבל שימו את הכלים גבוה, רחוק מחתולים חיים ורואים…

ואגב ציפורים – היום ציפי לבני (-: השיבה לשאלות בערוץ 2, ואמרה שהיא צמחונית מגיל 13, ושנושא זכויות בעלי חיים קרוב לליבה, ושהיא בעד התנהגות אתית לבעלי חיים. נורא שמחתי שראש הממשלה הבא [אנ'מקווה] אכפת לה מאיתנו, ושהיא לא חושבת שזכויות בעלי חיים זה סתם קשקוש ושטויות.

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [24]: חורף חם

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

thumb4_thumb.jpg

היום קיבלתי מייל נורא חשוב, שמבקש לעזור לחתולי רחוב לעבור את החורף בשלום. אנ'שמח שיש אנשים טובים כאלה שחושבים עלינו.

ויש גם דרך יותר פשוטה, בלי דבק וסכין יפנית וכאלה:
פשוט לקחת מהסופר קופסת קרטון בינונית, לשים בתחתית ניילון ועליו עיתונים ישנים, ואותם לרפד בבגדים ישנים, שמיכות, ואפשר גם לקנות מארז של סמרטוטי רצפה עבים [של פעם], ולשים אחד או שניים כאלה. הם נורא רכים ונעימים. את הקרטון לשים במקום מוגן מגשם. לצ'וקו [כשהוא עוד גר למטה] ולי היו בתי חורף כאלה, ותאמינו לי שזה נורא כיף ונעים להתכרבל בתוך זה כשקר וגשם ורוח בחוץ.
תודה רבה מראש, והנה המייל.

תודה לאריאלה וידזר

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [23]: לשמור על הצבאים

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

thumb4_thumb.jpg

היום קיבלתי מייל [טוב, לא אני בדיוק…], ואנ'מביא אותו כאן איך שהוא:

לכל החברות, החברים, הידידים ואלה שאיכפת להם,
עמק הצבאים שוב בסכנה – יזם פרטי, מטעם עצמו, התחיל לקבוע עובדות בשטח.
אנא עזרו לעצור זאת מייד, לפני שהצבאים בפרט והשטח בכלל ייפגעו באופן בלתי הפיך! הצבאים נמצאים כעת בעונת המלטות, וקיימת סכנה דחופה ומיידית לפגיעה בהם לנוכח הפעילות הבלתי-חוקית בשטח.

קישור לעצומה בנושא: http://www.atzuma.co.il/petition/miki1984/1/
אנא חתמו בדחיפות, והפיצו למי שאתם יכולים.

קרוב ל-4000 החותמים על העצומה הקודמת לאישור הפקדת התכנית לפארק טבע
עירוני – היו תמיכה ציבורית חשובה ומשפיעה.

אנא – התגייסו גם הפעם להמשך השמירה על העמק והצבאים.

למי שרוצה יותר פרטים: הנה קישור לכתבתו של יהונתן ליס בעיתון "הארץ"  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1036293.html

המון תודות
מיכל
"ועד הפעולה למען עמק הצבאים"

אנ'לא חושב שצריך לומר יותר מזה. תודה רבה לכולכם.

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [22]: הילדה שעצרה את העולם

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

thumb4_thumb.jpg

אני מבקש שתקדישו כמה דקות ותראו את הסרטון הזה. הסרטון הוקלט ב-1992, במושב של האו"ם בנושא הסביבה.
סוורן סוזוקי, אז בת 12, היא חברה בארגון CEO – "ילדים למען הסביבה" ילדים בני 12 ו-13, שמנסים להביא לשינוי.
היא מבקשת לומר למבוגרים, שהם חייבים לשנות את דרכם. היא נלחמת למען העתיד שלה. היא אומרת שלהפסיד עתיד זה לא כמו להפסיד בבחירות, או כמה נקודות בשוק המניות. היא מדברת בשם הילדים שגוועים ברעב ואף אחד לא שומע את זעקתם; בשם כל החיות שמתות על הכדור הזה בגלל שכבר אין להן לאן ללכת… היא אומרת שהכל קורה לנגד העיניים שלכם אבל אתם מתנהגים כאילו יש לכם זמן ופתרונות, אבל זה ממש לא ככה, והיא אומרת:
אתם לא יודעים איך לתקן את החור באוזון, אתם לא יכולים להחזיר יערות שחיסלתם וחיות שהכחדתם. ואם אתם לא יודעים איך לתקן – אנא אל תשברו.

השנה עכשיו היא 2008. 16 שנה אחרי הדברים שלה – ואנ'לא רואה שמשהו השתנה: ילדים ממשיכים לגווע ברעב, חיות ממשיכות להיכחד, היערות ממשיכים להיעלם…. ואתם ממשיכים לדאוג למניות, ולבחירות, ולשופינג, ולא יודע ל-מה עוד. ואנ'לא מבין. כבר כתבתי על זה כאן, כמעט זהה ל-מה שהילדה הקטנה אומרת. וזה עצוב שאתם ממשיכים להתנהג כמו חירשים-עיוורים. פשוט לא מבין למה. תחשבו על זה.

תודה לאירית ג'ייקובסון

לראות עם הלב : סיפור קטן של חתול עיוור

P1020315 notesלפני כעשר שנים אימצתי את צ'וקו, חתול רחוב שהתעוור. ד"ר סמדר טל, הוטרינרית הנפלאה שלי, ביקשה ממני אז לכתוב משהו קצר כדי שתוכל להראות לאנשים שאפשר לאמץ בעלי-חיים נכים, ולא צריך מייד להרדים. כשנה לאחר שאימצתי אותו, צ'וקו כתב רשימה קצרה מלווה בתמונות. הרשימה הזו תלוייה עד היום במרפאה, והצילה כבר הרבה חתולים וכלבים.
לאחר פינוי גוש קטיף התגייסו הרבה עמותות ואנשים טובים לעזרת בעלי החיים הרבים שננטשו שם. תרמתי ככל יכולתי, ואז עלה הרעיון לנסות ולעבד את הרשימה של צ'וקו לסיפור של ממש, לספר, לפרסם אותו, ולתרום את כל ההכנסות לעמותות שמטפלות בבעלי חיים במצוקה. צ'וקו התגייס למשימה בשמחה, ותרם עוד כמה רעיונות לכתב-היד ופוזות לצילומים. פנינו לכמה הוצאות ספרים, אבל זה לא צלח.
צ'וקו הלך לעולמו היום לפני חמישה שבועות. אני לא יכולה לחשוב על מצבה יותר יפה מאשר הסיפור שלו.
אולי פעם הספר ייצא, ואולי לא. הסיפור עצמו קיים.
עקב מגבלות המקום, צמצמתי מעט את הטכסט, וצמצמתי בהרבה את שפע התמונות שנמצאות בכתב-היד במקור.

                                              לראות עם הלב ©

 

                                                                     מאת: צ'וקו

 

  רשמה וצילמה: נינה

 

                                     

 מוקדש באהבה לסמדי (ד"ר סמדר טל) ולקרן השמרתולית (קרן פלג)

ולכל החתולים באשר הם, כפי שהם.

 

     

שלום,

 

                     אני צ'וקו.

                                      

                                      

                                                 ובדרך כלל – זה מצבי הטבעי היום        

 

 

                                               

 אבל אני עונה גם ל- צ'וקון, קטוש ו-מתוש (שזה קטן ומתוקוש), מתיקותי וקפוש, וגם משי, מש, משוש-פשוש. ועוד כל מיני כאלה שמות משונים, שאין לי שום מושג מאיפה הם באים.

 

הסיפור שלי מוזר, מלא הרפתקאות – שמח וגם עצוב, אבל נגמר בטוב.

נולדתי באחת מהחצרות של תל-אביב, במקום נפלא, מלא עצים, פרחים וגדרות יפות של אבן. אז אמנם אני מה שאתם קוראים לו "חתול פז" (פח-זבל), אבל ממש אין שום קשר ביני לבין הזבל. כי כמה מהשכנים אמצו אותי ועוד כמה מחברי החתולים,

 

נתנו לנו אוכל בשפע, וקערות מים טריים בצל, בחורף סידרו לנו מחסה מתחת לעמודים – בית מקופסת קרטון עם שמיכות צמר וכרים, בית של ממש – שם היה לנו חם ונעים.

ובקיץ עשיתי חיים יחד עם חברי החתולים,                                                

 

                                             עצים,             

                                    על                     שיחקנו

                     טיפסנו                                          מחבואים,

 

 ובטח שגירשנו את כל העכברים, וגם את הנחשים.  בקיצור – הכי טוב שיכול להיות.

 

אבל – – יום אחד, בחורף, כשהייתי בן ארבע – קרה דבר נורא:

בבניין שלנו באו לגור אנשים שלא רצו בחצר חתולים. הם זרקו לנו את בית הקרטון (אפילו שהיה רוח וגשם וקר), שפכו כל פעם רעל בכלי האוכל שלנו – –

ואני אפילו לא יודע למה. לא עשינו להם כלום. וחוץ מזה – למי שאותי לא אוהב, אני בכלל לא מתקרב.

למה הם התנהגו ככה ? עד היום אנ'לא מבין.

 

אני זוכר ריח מאוד רע וחריף, שגם מאוד שרף וכאב בעיניים.

 

השכנים החברים ניסו לשמור עלינו, ובחצר היתה ממש מלחמה. אבל עד שהמצב נרגע – –

העיניים שלי כבר התחילו לראות רע.

 ראיתי כל יום פחות, ופחות…..                            

 ופתאום – – – היה חושך….. כל הזמן ……….  גם ביום…….

 

היה נורא מפחיד.

תנסו לכסות את העיניים לכמה דקות – ותרגישו מה זה לא לראות.

זה לא חושך כמו לילה, כי גם בלילה יש קצת אור. זה חושך לגמרי. שחור-שחור.

 

כל הזמן הייתי נתקל בדברים, אפילו שהלכתי בזהירות, בצעדים קטנים. כל רעש הכי קטן הבהיל אותי, ורוב הזמן התחבאתי בפינה אחת, ופחדתי לזוז.

  

לקחו אותי לד"ר סמדי, שהיא רופאה של חתולים (איך שאני שונא לנסוע במכונית, ועוד בתוך כלוב !), נתנו לי כל מיני תרופות, ובלעתי אותן בשקט (אפילו שחלקן היו ממש לא טעימות), כי קיוויתי שזה יעזור; וחיכיתי, וחיכיתי – – אבל לא הצלחתי לראות.

 

ואז לקחו אותי לבית חולים (אוף! שוב במכונית), שם בדקו אותי מומחים לעיניים עם כל מיני מכשירים. לא בכיתי, ישבתי בשקט. הם אמרו שהתנהגתי מאוד יפה ושאני חתול גיבור. אבל – התברר שאין מה לעשות. העיניים שלי פגועות, ואף-פעם לא אוכל יותר לראות. "מצטערים", הם אמרו. "אנחנו לא יכולים לעזור".

ואז – – גם בלב שלי נהייה שחור.

הייתי בטוח שאני אבוד. כי חתול שלא רואה לא יכול לשרוד בחוץ.

 

ואז – – קרה לי נס ! הכי נפלא שיש !  החברה שלי לקחה אותי אליה הביתה בלי להסס.

 

ומה אני אגיד לכם – –

בהתחלה נורא בכיתי, ורציתי לצאת החוצה, והייתי די אומלל, אפילו שאני אוהב אותה. 

 

אבל – מצד שני

המיטה שלה טובה, והכרים והשמיכות – משהו ! רכות ממש ! תאמינו לי

                                                          

והאוכל – נו, מה יש לומר – – פינוק אמיתי ! מכל הסוגים, כזה וגם כזה !

ומהר מאוד אילפתי אותה, והיא פותחת לי כמה קופסאות כל יום, כל פעם בטעם אחר

 

יש לי פינה עם שירותים, עם חול בריח טוב, והיא דואגת לנקות לי אותם פעם ביום

(כי, אתם יודעים, אנחנו החתולים מאוד נקיים, ולא אוהבים לעשות צרכים בשירותים מלוכלכים)

 

והבית – חבל על הזמן: קריר בו כשבחוץ חמסין, וחם כשבחוץ רוחות וגשם –

ממש קסם ! (וזה חשוב כי אני כל כך לא אוהב רוחות ורעמים, ואני הכי שונא גשם)

 

את כל החדרים למדתי בעל-פה. קלי-קלות. לא דבר גדול.

(ורגע שכחתי להגיד שאני גם מאוד חכם ואינטליגנט !)

 

וכמובן, כמו שאמרו גם חכמים קדמונים אצלכם – "לא תשים מכשול בפני עיוור",

אז אתם יודעים מה זה אומר: סדר הרהיטים קבוע ולא משתנה, וכשהולכים, צריך להביט למטה ולהיזהר לא לדרוס ולא לדרוך, כי אני לא יכול לזוז הצידה ולחמוק.

 

יש לי גם מרפסת קטנה עם מזרקת מים ועציצים, וחצי בוקר אני מבלה שם.  

 

לפעמים באות ציפורים לשתות. זה די מעצבן, עם כל הציוצים שלהן, אבל התרגלתי, מה לעשות…                                                                                                                          

 

אחר-כך אני עובר לסלון, וממשיך שם בעמל יומי

לעיתים אני מבלה בחדר העבודה, הוגה על מהות הקיום        

                                                  

אבל אל תחשבו שזה כל מה שאני עושה. כי כשאנ'לא ישן – אני מאוד עסוק, אפילו שאנ'לא רואה:

 

יש לי עכבר עם פעמון שאני מתעלל בו בכיף  ,

  אני יודע לתפוס רגליים שמציצות מהמיטה, ולקפוץ על כל מה שזז,     

 אני אוהב לבדוק את כוח המשיכה (שזה אומר להעיף דברים למטה), עולה ויורד מהפסנתר חופשי (טוב, כמעט חופשי…)

                                                                        

 כי לפעמים אני מאבד כיוון ונתקע, אבל מיד מודיע: "מיאו", והעזרה מגיעה:

החברה שלי טופחת על הכורסה, או על הרצפה, מכוונת אותי ב-"כן" ו"לא" ו"בוא, צ'וקו, כן כן, מכאן". ואני שומע והולך לפי הקול, וככה יודע לרדת כמו גדול.

אתם יודעים, זה כמו אצל אנשים:

לאנשים שלא רואים יש כלב-נחייה – ולי יש אדם-נחייה. זה מאוד הגיוני. נכון?

 

וזה לא הכל:

כמה פעמים ביום אני מקבל מסאז'  רציני , אני משקיע המון בלקלוקים (כי ככה חתולים מתרחצים): אחרי כל ארוחה, וגם לפני השינה.   

וכדי שלא אתאמן בהישרדות על הרהיטים, יש לי קרשי גירוד מיוחדים, שזה בעצם כלי המניקיור שלי.

וזה כיף להתקרקש עם קרש הגירוד הזה, כי יש לו ריח מיוחד שאנחנו אוהבים. ולפעמים אני יושב עליו סתם – ונרדם.                                                                   

 

לפעמים החברה שלי נוסעת, ואז קרן השמרתולית באה לגור איתי בבית. כי אי-אפשר להשאיר אותי לבד. ואז גם כן כיף כי יש הרבה שרימפסים…

 

בקיצור –

יש לי יופי של בית, עם המון אהבה וחיבוקים ונישוקים. מעז יצא מתוק, כמו שאתם אומרים.

 

אז אני עיוור.

אבל זה לא אומר שאני לא רואה. אני רואה – אבל באופן אחר.

אני שומע, ומריח, ומרגיש ואוהב … ממילא אהבה לא צריך לראות בעיניים.

אהבה הרי מרגישים – עם הלב.

 

וגם אתם הרי תמיד אומרים שהאהבה היא עיוורת. אז ?…………

אולי בכלל לא היה פה נס ?

כי למרות שאפשר היה לחשוב שאף אחד לא ירצה חתול שלא רואה –

מתברר שכשאוהבים – פשוט אוהבים, כמו שזה.

 

                                           שלכם,

                                                     צ'וקו      

 

    © כל הזכויות שמורות

 

 

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [21]: חיות באתיקה-פאנל בהרווארד

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

thumb4_thumb.jpg

באפריל 2007 אירח העיתון הפילוסופי של הרווארד פאנל על חיות באתיקה, שכותרתו Facing Animals .
בין הדוברים היו כריסטין קורסגאארד מאונ' הרווארד, ומרתה נוסבאום מאונ' שיקאגו. [Christine Korsgaard, Martha Nussbaum]
אנ'נורא שמח שמצאתי את הדברים האלה, כי הם רק מחזקים את מה שכבר אמרתי כאן בכמה הזדמנויות. ואנ'חושב שנורא חשוב להגיד אותם שוב ושוב ושוב.

אנ'רוצה לספר על מה שאמרה כריסטין קורסגאארד.
קודם כל, היא מדברת על כולנו כחיות. יש חיות אנושיות, וחיות לא אנושיות. ואנ'חושב שזה נכון. ושנית, זו'תי הפעם הראשונה בחיים'שלי שראיתי שלא כותבים עלינו כעל חפצים, אלא כעל בעלי נשמה. כי באנגלית אומרים על חיות it. כריסטין כותבת, כשהיא מתייחסת אלינו, he ו- she, וזה נפלא.

כריסטין מדברת על בעיות אתיקה ביחס של החיה האנושית לחיה הלא-אנושית, ואומרת שאי-אפשר להימנע מהחלטות מוסריות לגבי איך שאתם מתייחסים לחיות אחרות, כי אתם מקבלים החלטות אתיות כאלה על בסיס יומיומי: כאשר אתם קונים קוסמטיקה, נועלים נעליים, לוקחים תיק, בארוחת בוקר, צהריים וערב, למרות שלרוב אתם לא מודעים לזה.

"מה זה להיות חיה?", היא שואלת, ואומרת: זה להיות מודע לסביבה, להיות רעב, לחוות כאב ופחד, לחוות תחושת עניין או שעמום, צער ושמחה, קשרי משפחה ועויינות כלפי זרים. ככה הטבע בנה אותנו כדי שנוכל לשמור על עצמנו ולשרוד. כולנו חיות בעניין הזה.
למה יש לכם מחוייבות לחיות אחרות, ולמה חשוב איך אתם מתייחסים לחיות לא אנושיות?
התשובה שלה – כי הרבה מהן הם יצורים מודעים שחווים תענוג וכאב, פחד ורעב, שמחה ועצב, קשרים לפרטים יחידים אחרים, סקרנות, שעשוע ומשחק, שביעות רצון ותיסכול, והנאה מהחיים, וכל אלה משמשים לכם עצמכם בסיס לטענות מוסריות כדי להתחשב באחרים וכדי שאחרים יתחשבו בכם.
אתם חושבים שזו עוולה ואי צדק כאשר אנשים הורגים אתכם או גורמים לכם סבל, או כשהם מפרידים אתכם מאהוביכם. האם זו עוולה ואי-צדק רק בגלל שאתם בני אדם? למה בדיוק זה אמור להיות, היא שואלת?
היכולת שלכם לחוות תחושות כאלה נעוצה עמוק בטבע החייתי שלכם. הרבה יונקים וגם ציפורים סובלים לא רק מתחושות כאב, אלא גם מלחץ ושעמום ופחד ומניתוק מאלו שהם קרובים להם, בדיוק כמו שהם יכולים ליהנות ממשחק ומאהבה וממשפחה. ויש היום ספרות מדעית הולכת וגדלה בנושא.

[ואנ'חושב שכדאי שתפסיקו עם התלות שלכם במדע בכל דבר. הרי כל מי שיצר פעם מגע כלשהו עם חיה לא אנושית יודע טוב מאוד שגם לנו יש רגשות: גם אנחנו יודעים לאהוב ולכאוב ולשחק וליהנות ולהיות עצובים ולסבול. לא צריך שום מחקרים מדעיים בשביל להוכיח את זה. כבר דיברתי על הדברים האלה כאן ].

נכון שיש הבדל גדול בין בני אדם לחיות אחרות, היא אומרת. ההבדל הוא בתודעה העצמית שלכם, ובטבע הרציונלי. ובגלל זה אתם חושבים את עצמכם לחיות מוסריות. מה זה להיות מוסרי? כשכל אדם רואה עצמו כמטרה לעצמו, יישות עם ערך פנימי, ועל בסיס זה אתם תובעים הכרה וכבוד מאחרים. [כמו שאמר קאנט בניסוח השלישי לצו הקטגורי: עשה פעולותיך לפי אותו כלל שלפיו תנהג כלפי בני-אדם כמטרות ולא כאמצעים]. מה שאתם דורשים בהכרה הזו הוא שהצרכים הטבעיים שלכם יקבלו גם הם מעמד של ערכים שיש לכבד על-ידי אחרים.
אבל הרבה מהצרכים הטבעיים האלה – הרצון להימנע מכאב הוא דוגמה בולטת, מקורו בטבע החייתי שלכם, לא בטבע הרציונלי שלכם. ואם אתם מצהירים שסבל הוא דבר לא מוסרי – זה חל על הטבע החייתי שלכם, והוא משותף לחיות אנושיות ולא אנושיות.

[ז'תומרת, וזו מסקנה שלי: לפי ההיגיון שלכם – זה לא מוסרי לגרום לחיות לא אנושיות סבל. ואם אתם עושים זאת – אתם לא מוסריים].

אכזריות לחיות, אומרת כריסטין, מובנית בתוך מארג חייכם בדרך שקשה להימנע ממנה, ויש לכך שתי סיבות:
האחת – זה טבוע בחברה, בתרבות בכלכלה – בשפה. שימוש ב- it להתייחסות לחיות.
החלטה לא להרוג חיות או לגרום להן סבל צריכה להיות מעוגנת בתרבות עצמה. למשל – כיום קשה למצוא מוצרים חפים משימוש בחיות.
השנייה – אכזריות בין חיות טבועה בטבע. חיים טורפים חיים כדי להתקיים.
אי אפשר להימנע משני אלו. וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו כדי להתמודד עם קשיים אלו.

אבל, היא מוסיפה, יש כמה דרכים קלות לשפר את זה. בחברות המערביות העשירות יש כיום אספקה שוטפת של מוצרים טריים כל השנה, ומטבחים מעולים של תרבויות צמחוניות נגישים לכל. בצד זאת, חיות המשמשות למאכל מעובדות באמצעות מערכות של חוות גידול – אחת מהמערכות האכזריות ביותר שנוצרו, שערורייה לאנושות שלכם. [זה כריסטין אומרת, לא אני… ואנ'חושב שזה שערוריה גם לאנושיות שלכם.]
שימו את שני אלו יחד בצד אחד: את אספקת המוצרים הטריים והמטעמים הצמחוניים ואת חווֹת הגידול האכזריות לתעשיית הבשר, ומה יש להציב בצד השני? שאתם אוהבים את טעם העוף?

באשר לטיעון שזהו הטבע – חיים טורפים חיים – זה נכון, אבל זה בדיוק גם הטבע האנושי לכפות סטנדרטים גבוהים יותר על עצמנו מאשר אלו שהטבע נותן לנו. בסופו של דבר האנושות תהייה מה שאתם תעשו ממנה. והשאלה היא: האם אתם תהיו המין החכם ביותר שמוצא דרכים יעילות ורווחיות לנצל מינים אחרים
ולמחוק אותם בכוח הזרוע מעל פני הכדור? או שתהיו המין שמנסה להגיב בכבוד ובחמלה לחיות אחרות שחולקות איתכם את הגורל כיצורים חיים מודעים?
והיא מסיימת: "מארגני הכנס כינו אותו "להישיר מבט אל מול החיות". אחת מהחיות היא זו שאתם רואים במראה כל בוקר. ואחד הדברים שיכול להקל על זה הוא לעשות כל מה שביכולתכם כדי להימנע מלחיות על חשבון חיות אחרות."

אנ'חושב שצריך שתחשבו על הדברים האלה. נכון שהיחס הנורא הזה לחיות לא אנושיות טבוע בתרבות שלכם. אבל אי אפשר לשנות תרבות. אנשים יכולים להשתנות, והם, בסופו של דבר, יכולים לשנות את התרבות. אז אפשר למשל לבדוק מה קונים בסופר, ולא לקנות דברים מחברות שעושות עלינו ניסויים. ואם אתם מוכרחים לאכול בשר, לפחות תסרבו לקנות בשר מחוות גידול אכזריות. וכשהחברות האלה יראו שלא קונים מהם בגלל זה – לא תהייה להם ברירה.

פרטים מלאים על הפאנל ומשתתפיו, כולל ההרצאות, ניתן למצוא כאן.

וידאו של הועידה עם ההרצאה של פרופ' כריסטין קורסגאארד.

פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [20]: שנה טובה

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

pet-sapiens.jpg

שתהיה שנה נפלאה

אנ' רוצה לאחל לכל דיירי הכדור הנפלא הזה שנה טובה!
שנה של איכפתיות, עזרה ודאגה לאלו שזקוקים לזה;
שנה של שמירה על היערות והנהרות והימים, על הבתים של כל החיות שגרות שם;
שנה טובה גם לכל החברים שלי כאן ברשימות, גדולים וקטנים;
ובמילה אחת – שנה של אהבה.

[והמוני תודה ל-ורד וייס המתוקה שלי על הוידאו]