לרוב אנחנו חושבים עצמנו לנאורים, משוחררים מדעות קדומות. האמנם?
דעה קדומה היא הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על אנשים אחרים מתרבויות אחרות, לטוב ולרע (לרוב לרע), סיפורים שחלקם מתקבעים במוח הרגשי כה עמוק עד שהם הופכים לאינסטינקט.
מה קורה כאשר נאורות פוגשת באינסטינקט?
הנה מייל שהגיע אלי לפני כשבוע:
המפיקים של פרסומת זו לבירה קרלסברג בחרו אולם קולנוע בן 150 מקומות ובאחת ההצגות מילאו 148 מקומות באופנוענים בעלי חזות קשוחה, מקועקעים וכו'.
את שני המקומות באמצע השאירו פנויים במטרה שזוג תמים ירכוש כרטיסים.
תראו מה קרה.
תודה ליעל צחורי
