ארכיון תג: הון

טייקונים יקרים שלי

תודה על מכתב התמיכה שפרסמתם. נראה שמישהו יעץ לכם יעוץ רע. רע מאוד. אנחנו לא טיפשים כמו שחשבתם. 

כי כאשר אתם מחלקים מחמאות לנתניהו ואומרים ש"אין ספק שהובלתך את המשק הישראלי בשנים האחרונות, וההצלחה של כלכלת ישראל, מהווים את הבסיס לאמונתנו בך כי תוכל להוביל את המשק והמדינה מעבר למצוקה המובעת כעת ברחובות", כאשר מדיניותו של נתניהו היא זו שהגדישה את הסאה – זוהי תמיכה לא במאבק, אלא בכם ובהתנהלות שלכם, וניסיון לשמר אותה. ורק אחד כמו נתניהו יכול לעזור לכם בכך.
אבל, לא לקחתם בחשבון שכל מה שמעניין את ממשלת ה- 39 העלובה הזו זה רק להיות בשלטון. ואם צריך, הם לא יהססו להקריב אתכם. הרי לא באמת חשבתם שנתניהו ושטייניץ נהיו פתאום "חברתיים" בוועדת שישינסקי למשל… היתה זו המחאה הציבורית החזקה שקמה שהביאה לזה.
וגם שכחתם שלא לעולם חוסן. אי-אפשר להיות חזירים ולשדוד אותנו לאורך זמן. בסוף זה חוזר ומתנפץ בפרצופכם.

אז תעזבו את כל העצות שאתם משיאים לממשלה בחוצפה וחוסר בושה שכבר עברו את כל הגבולות, גם של הטעם הרע!. אנחנו נטפל בה בעצמנו. ובאשר לכם – הנה כמה עצות לדוגמה עבורכם לתיקון המצב:

אני רוצה, כאשר אני הולכת לרשת שיווק מזון גדולה [שופרסל במקרה שלי], לראות על המדפים מגוון היצע ומחירים כדי שאוכל לבחור ממנו. למשל:
אני רוצה לראות ליד הבמבה והביסלי שעולים ארבעה וחמישה ש"ח או יותר, גם את בולי, באגסי ובאפי של משפחת מטוס ממגדל העמק שעולים שקל אחד [ל- 40 גר'] ושני שקלים [ל-80 גר'], וממש נמאס לי לראות כיצד מבחר המוצרים מצטמצם כי כמעט הכל הופך להיות מותג של שופרסל ;

אני רוצה שלא תעלו לי את עמלות הבנק בכל פעם שאתם נקלעים להפסדים כבדים עקב מתן הלוואות לחבריכם הטייקונים הכושלים, כדי לשמר את הרווחיות שלכם ;
ואם מדברים על שוויון והגינות – אני רוצה שכאשר משפחה מן השורה נקלעת למצוקה ולא עומדת בהחזרי חוב – אל תפילו עליה ועל הערֱבים הוצאה לפועל ועיקולים ומשפטים, אלא תפרסו חובות, ואולי, ככה 'על הדרך', גם תעניקו לה איזו "תספורת" יפה… ;

אני רוצה לראות שכר בכירים שפוי, ולא את המספרים ההזויים שרצים היום במשק;

ואני גם מצפה, שכאשר אתם נקלעים לחוסר יכולת לפרוע את חובותיכם, שלא תערכו במקביל חתונות במיליוני שקלים על שטח ששייך לי, או תבנו אחוזה רחבת ידיים. מינימום של הגינות, ולו למראית עין, מתבקשת כאן. אבל לשם כך, מן הסתם, צריך שתהייה איזו שמץ בושה מינימלית, שכבר מזמן אין לכם…

ובאמת תודה רבה על ההצעה "להכריז על שנת 2012 כשנת מעמד הביניים", אבל נמאס לי מהפטרוניות האדנותית שלכם. מויחל טויבס…
אני רוצה שכל השנים, מעתה ועד סוף כל הדורות, יהיו שנות מעמד הביניים, והמעמד הנמוך, והקשישים והרופאים והחולים, ובקיצור – שנות אחריות חברתית.
ומי יודע, אולי, בתוך כל השנים הללו, אנחנו נזרוק לכם איזו עצם בדמות "שנת הטייקונים"…

לצורך זה, יקירַיי הטייקונים-קוזאקים, צריך לעשות סדר. מכיוון שאתם חסרי אחריות חברתית, ותאוות הבצע החזירית שלכם הפכה אתכם למעוותים והשכיחה מכם ערכי יושר והגינות וכבוד האדם מהם, ומכיוון שהצעתם "טיפול שורש", הבה נתחיל בו אצלכם בבית. רק כמה דוגמאות להמחשה:
– לא יהיו יותר לוביסטים בכנסת שלי.  
– אתם תתחילו לשלם מיסים כמו שצריך, בלי הנחות והקלות ומס-חברות מופחת ועוד פטנטים;
– אתם תפעלו תחת פיקוח קפדני בכל עסקיכם – מרשתות מזון ועד חברות סלולאר ומלט ומלח ובנייה – ויהיו מחירי מכסימום אותם תוכלו לגבות, ולא אגורה מעבר לכך.
– אתם תוגבלו במספר החברות שאתם יכולים לקנות.
– אתם תוכלו לקחת הלוואות רק אם תעמידו כערבות את רוב הנכסים האישיים שלכם.
ואם תאמרו שככה אי-אפשר לעשות עסקים – אז אל תעשו. כי ממילא כרגע העסקים שלכם כפי שאתם מנהלים אותם עולים לי הרבה מאוד כסף שאין לי, ואני היא זו שמשלמת את חובותיכם וכישלונותיכם. [ואני לא דואגת. תאוות הבצע שלכם לא תיתן לכם לוותר גם על רווחים קטנים יותר…]
אני גם בטוחה, שכאשר נכסיכם האישיים יהיו הערבות, אתם תנהגו בכספים בהרבה יותר זהירות ובהרבה פחות פזרנות ופזיזות וחוסר-אחריות מכפי שאתם נוהגים היום.

כן, לא נעים… אבל הרי ידוע שטיפול שורש זה דבר כואב….

עובדים עלינו עבודה עברית, אבל – אנחנו גם בוכים לך מולדת…

כל המחאות בתקופה האחרונה, מהדלק והקוטג' ועד לדיור ולרופאים ולסטאז'רים, הן מחאות חברתיות שמזמן היו צריכות להתעורר. ויש עוד הרבה עוול ואי-צדק חברתי בשטח שמצריכים שינוי דחוף.
אבל אני סבורה ששום פתרון נקודתי לא יעזור. לא הורדת מחיר הקוטג' [שלא ירד דיו] או הדלק [שכבר מבשרים לנו שיעלה שוב] ולא בניית עוד כמה אלפי יחידות דיור [אלוהים יודע איפה] או הוספת תקנים ושכר לרופאים ולסטאז'רים. ולא יעזור שהממשלה תתכנס בכל פעם לכיבוי שריפה זו או אחרת.

בימים אלה מרבים לצטט את הגשש החיוור עובדים עלינו עבודה עברית, שיר שנכתב ב-1977 כמדומתני [יוסי בנאי האחד והיחיד ויאיר רוזנבלום], ואקטואלי גם היום.

נכון, עובדים עלינו עם כל הבולשיט הכלכלי. אבל זה רק בגלל ששכחנו מהי כלכלה.  בקליפת אגוז: 
אקונומיה (כלכלה) – מיוונית : oikonomia = ניהול משק בית. מלשון oicos = בית; nemein = לנהל. המקור – סוף המאה ה-15 (במובן של ניהול משאבים חומריים).
המובן הנוכחי הוא מהמאה ה-17: עושר ומשאבים של חברה, ניהול כספים, וגם – חסכנות!
ניהול משק בית משמע – בית במובן הבסיסי ביותר: ביטחון הישרדותי-קיומי לכל בני האדם בחברה: קורת גג, אוכל לאכול, בגד ללבוש, וגם חינוך, בריאות, מקום שטוב ונעים ובטוח לחיות בו. 
כלכלה צריכה לדאוג לכל אלה. אין טעם להוריד מחירי קוטג', ולהמשיך לשלם מחירים שערורייתיים בגין ספרי לימוד בבית ספר; או להוריד מיסים ישירים [שמהם נהנים בעיקר בעלי ההון] ולהעלות מיסים עקיפים בצורה מטורפת כמו מע"מ על מים [שמעיקים על רובינו, אבל לא מזיזים לבעלי ההון].
ומי שחייב להיות אחראי לכלכלה כזו היא המדינה שנבחריה נבחרים על-ידנו וצריכים לדאוג לנו, ולא אילי ההון שזורקים מידי פעם עצם בדמות תרומה לאיזו עמותה או ספריה [תרומות שמן הסתם הן לפני מס, כך שגם כאן אנו מפסידים, כי פחות מס נכנס לאוצר המדינה…].

אבל בצד כל זאת, מתבקשת גם  האחריות האישית שלנו. צרכנות נבונה ואחראית לא מתמצה רק בקניית המוצר הזול או בחרם על מוצר כזה או אחר. צרכנות אחראית פירושה גם לא לקנות מעבר ליכולת הכספית שלנו. לא להתפתות לכל הפרסומים והמבצעים, לא להתפתות להצעות כרטיסי האשראי שמבטיחים תשלומים, הלוואות, פריסת תשלומים חוזרת ומה לא… כי בסופו של דבר גם את אלה יש לשלם… ואם קשה לגמור את החודש ורוצים גם לחסוך קצת, אז אולי זה לא ממש הכרחי לקנות טלוויזיית פלזמה או HD, או לקנות לילדים [ולנו] מותגים במאות ולפעמים אלפי שקלים [בתשלומים כמובן]. 

כדאי, בצד "עובדים עלינו עבודה עברית", לזכור גם את אנחנו בוכים לך שנים כבר מולדת  מאותו בית היוצר [שנת 1980. לצערי לא מצאתי ביצוע של השיר המקסים הזה ברשת], כי גם השיר הזה אקטואלי. אז אולי אנחנו כבר לא קונים מגרש קטנטן באיזור יוקרה או קצת זהב, אבל לא מעט מאתנו עדיין נוסעים לחו"ל, גודשים את בתי הקפה והמסעדות, וחוגגים נישואין, ברית ובריתה בעשרות אלפי ולפעמים מאות אלפי שקלים שלרוב לא מצויים בכיסנו. אנחנו שכחנו, כמאמר הזקנים, "לא לקפוץ מעל לפופיק". (-: