גלעד חזר. ובצד גילויי השמחה החלו לזרום מחמאות על מנהיגותו ואומץ לבו של נתניהו. אבל קשה להשתחרר מהתחושה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: שגלעד שוחרר לא בגלל מנהיגות ואומץ לב של נתניהו, אלא בגלל אוהל המחאה של משפחת שליט שהחל להיראות ממש לא טוב לשלטונו, וגל המחאות ששטף אותנו בשנה הזו, ושהחל להבעיר את כסאו של ראש הממשלה.
כי המחיר הכבד עבור שחרור גלעד היה ידוע וברור כמעט מלכתחילה, ובסופו של דבר שולם גם שולם.
מנהיג אמיץ לב היה מקבל החלטה ומחזיר את גלעד הביתה מיד עם עלותו לשלטון, כי הוא היה מכיר בערך העליון של להחזיר חייל הביתה, כי הוא היה מבין עד כמה טראומת רון ארד חקוקה בלבנו ועד כמה אנו נחושים שלא יהיה עוד רון ארד, וכי אין שום הצדקה לסבלו של גלעד יום אחד נוסף בשבי;
ומנהיג אמיץ לב לא היה גורם להורים של גלעד, לאחר כארבע שנים של מאבקים עקרים, לעזוב, בצעד של ייאוש, את ביתם ולעבור לחיות באוהל מול ביתו, לשבת שם ימים ולילות, שבתות וחגים, קיץ וחורף וקיץ, במשך כשנה וחצי, ולהתחנן על חיי בנם כעניים בפתח.
מנהיגות? אומץ לב? ראש הממשלה הזה איננו מנהיג ואיננו אמיץ לב. זהו אדם יהיר ותאב כוח, שכל מה שמעניין אותו הוא לשרוד על כס ראש הממשלה.
קווים אדומים? נתניהו יודע לשלם מחירים כשהוא רוצה. והרבה. אלא שנתניהו רוצה רק דבר אחד: לשבת על כס ראש הממשלה. זהו העיקרון היחיד שמנחה את כל פעולותיו. כאן אין לו שום קווים. לא אדומים, לא כחולים, לא ירוקים. שנאמר: "כבר קבענו מה אתה, אדוני, כעת אנו דנים על המחיר…" הבעיה היא שאת המחירים הללו אנחנו משלמים.
המנהיג אמיץ הלב הזה הרכיב ממשלה של 39 שרים וסגני שרים בתקציב עתק; בולע צפרדעים משר החוץ שלו ולא מצייץ; לא מסוגל להורות למישהו לקבל עליו את תפקיד שר הבריאות; מעניק מיידית תוספות כספיות כאלה ואחרות לש"ס ולחרדים מהרזרבה של כולנו [בלי מחאות ושביתות וטרכטנברגים…], אבל ניצולי שואה ממשיכים לחיות בעוני, ואת הרופאים והמתמחים הוא לא סופר; ולנוכח המחאה החברתית נגד המדיניות הכלכלית ההרסנית שלו, כל מה שהיה למנהיג אמיץ הלב הזה לומר היה שהמחאה "פופוליסטית", ולפטור אותה בזלזול זחוח ויהיר. רק אחרי חודשיים, בהם מאות אלפים יצאו לרחובות והכסא התחיל להתנדנד יותר ויותר, הוא מינה ועדה שכלל אין צורך בה וכנראה גם כלום לא ייצא ממנה, בתקווה לסתום לנו את הפה… וזו רשימה חלקית ביותר.
לא די לשאת בתואר "ראש ממשלה" כדי להיות מנהיג. מנהיג ללא חמלה ואמפתיה ואכפתיות, ללא יושר והגינות מינימליים, איננו מנהיג. חמלה ואמפתיה, כמו גם יושר והגינות – אלו תכונות שמצריכות אומץ לב לנהוג לפיהן. תאוות כוח ושכרון כוח, יהירות, זחיחות דעת וזלזול בעם, שמאפיינים את ראש הממשלה הזה, אינם נמנים על תכונותיו של מנהיג אמיץ לב. הן ההיפך ממנהיגות. והן עלולות להיות גם מסוכנות. כי אין לדעת מה עוד עלול לעשות ראש הממשלה הזה כדי להסיט מעצמו מחאות וחיצי ביקורת ולשמור על כסאו.
במקרה של גלעד, יצאנו לבסוף נשכרים. במקרים אחרים – ישמרנו האל…
