מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים 
שלום אנשים,
לפני ממש קצת זמן דיברתי על איך שאתם מתעללים בחיות שנותנות לכם אוכל שלא כל כך בטוח שאתם בכלל צריכים – חלב….
ואנ'שמח לספר לכם על כפר קטן שהרפתן שם החליט שלא כדאי לו להמשיך להחזיק רפת עם פרות חולבות כי זה כבר לא עושה הרבה כסף [אוף! אתם עם הכסף שלכם….] ורצה לשחוט את כל הפרות.
אבל אנשים טובים בכפר חשבו שזה לא הוגן ולא מוסרי – והם אספו כסף וקנו את הפרות, ונתנו להם לצאת החוצה מהרפת בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים שהפרות היו סגורות ברפת.
תראו את הסרטון הזה – הפרות יוצאות בפעם הראשונה בחיים שלהם החוצה, לאוויר, לירוק, למרחב.
ככה נראה חופש של ממש. על אמת. ככה נראה אושר:
פרות קופצות, מדלגות, מחככות את הראש בעשב… ועכשיו תגידו לי שלחיות לא אנושיות אין רגשות,
ככה צריכות לחיות כל החיות, אנושיות ולא אנושיות: בחופש, באוויר פתוח, במרחב.
לא בתוך מקום סגור, מחוברות בציצים למכשירים שמוצצים את החלב שלהן, ואחר כך הורגים אותם.
תודה לרון דהן על ההפניה לסרטון.
